יוטיוב סטייל: כל הגבולות נפרצו

Gangnam Style  By {e u g e n e} cc: flickr
Gangnam Style By {e u g e n e} cc: flickr

לפני מאות שנים אירופה החשיבה עצמה למרכז העולם. האירופאים ציירו את המפות והעמידו את היבשת במרכז העולם. בעקבות גילוי אמריקה נאלצה אירופה לשנות את המפות שלה ואת תודעתה. בשנה האחרונה לימד אותנו הלהיט "גנגנאם סטייל" של הרפאר סיי מדרום קוריאה – שהפך לקליפ הנצפה ביותר ביוטיוב, עם יותר ממיליארד צפיות – שיעור חדש בכל הנוגע לקואורדינטות של התרבות הפופולרית בעידן גלובלי שכזה.  הכלים שפותחו ברשתות החברתיות כגון יוטיוב, פייסבוק וטוויטר, מאפשרים גם לעולם חוץ-מערבי להגיע לקהלים מערביים. בדרך זאת זהות המערב משתנה, ואנו רואים סוג חדש ביחסים בין צפון ודרום, מערב ומזרח. היוטיוב שוב הוכיח את האלמנט הדמוקרטי שבו. הוא איפשר לקליפ בשפה זרה, עם נגיעות באנגלית, להפוך לתופעה הבולטת בשנת 2012. המשך קריאת הפוסט "יוטיוב סטייל: כל הגבולות נפרצו"

מארקוס גארבי: לזכרו של המשיח השחור

ראסטות יקרות,

"לא ייאמן איך חולפים הימים ושוב אנו מוצאים עצמנו ביום לכתו מן העולם של האח, הראסטה, מרקוס גארבי. מי שהיה ללוחם השחור הגדול ביותר בתקופתו. קיבל מעמד של נביא וקדוש בתנועת הראסטפראיי, השפיע בתפיסתו רבות על התנועות השחורות בשנות השישים בעולם ועד היום. בעיקר קרא לניתוק קשר השיעבוד ההיסטורי בין האדונים הלבנים לעבדיהם השחורים. לא על ידי מלחמה על שוויון זכויות אלא ע"י חזרה לאפריקה. היום ב1940 הלך לעולמו מבלי שהספיק לראות בעמל כפיו קורם עור וגידים. כמה ימים לפני שנפרד מן העולם עוד הספיק לקרוא בעיתון ה"שיקאגו דיפנדר" כי למעשה כבר הלך מן העולם. הערב ב22:00 סיפורו הלא ייאמן של מרקוס גארבי (עם גילויים חדשים)." (דברים שכתב ערן סבאג לקראת התוכנית "חיים של אחרים עם ערן סבאג" בגלצ שהוקדשה לזכרו של מארקוס גארבי ובה השתתפתי גם אני מ.ש)

מארקוס גארבי היה פעיל שחור ודמות מופת בתחילת המאה העשרים שביקש לשחרר את האפריקאים-האמריקאים והאוכלוסיות הכפופות בכל חלקי העולם הלא אירופי. הוא הקים את האגודה העולמית לקידום הזכויות של אוכלוסיות מוגזעות ואפריקאים: UNIA- Universal Negro Improvement Association and African Communities. ובתרגום אחר: האגודה העולמית לקידום המנוחשלים השחורים והקהילות האפריקאיות (UNIA) – הוקמה בידי מרקוס גארבי והגיע לשיאה בשנות ה-1920-1930. אחרי שגארבי סולק מארה"ב יוקרתה ירדה.

בנוסף גארבי הקים את תנועת החזרה לאפריקה – "Back to Africa" – התנועה עשתה ככל שביכולתה  לסייע לשחורים להגר בחזרה לאפריקה ובין היתר (כחלק מהתנועות הלאומיות הפורחות ובהשראת הרצל והציונות) תיכנן להקים להם מדינה בליבריה. בתחילה מדינת ליבריה הודיעה על שתעזור למהגרים האפריקאים-אמריקאים מארה"ב (1924). חודשיים עברו וממשלת ליבריה סגרה את הגבולות. אחרי הסכם חכירה של 4000 אקרים של אדמה שנחתם עם תאגיד גומי "פיירסטון". העיסקה נחתמה בתיווך אירופאי ואמריקאי. ממשלת ארה"ב שסימנה את גארבי כאויבה (הרבה בשל הרדיפה של אדגר הובר את התנועה השחורה) הצליחה להביא לביטול הרצון הטוב של ממשלת ליבריה כלפי גארבי. אחד מהפעילים המרכזיים של התנועה בחזרה לאפריקה היה אביו של מלקולם אקס שהטיף לערכיו של גארבי. הרצח של אביו של מלקולם אקס בידי גזענים שחורים סגר את הגולל עבור האופציה של חזרה לאפריקה. אך מלקולם אקס מצא את עצמו נפתח לאיסלם כשחזר לאפריקה ובכך חיבר בין ערכי אביו לבין אביו הרוחני אלייז'ה מוחמד לכדי תנועה איסלמית שחורה חדשה בעלת חזון חברתי רב גזעי, סוציאליסטי ופאן אפריקני. דמותו של מלקולם איקס קיפלה ואיחדה לתוך פיגורה אחת את ההיסטוריה של המאבקים שקדמו לתקופה הסוערת של שנות השישים, כגון "תנועת החזרה לאפריקה" של מרקוס גארבי (Marcus Mosiah Garvey) אשר פעלה בין השנים 1912– 1940 וגם את תנועת "הפנתרים השחורים" שפעלה בשנים 1966 – ואילך ועוד.  מלקולם איקס ראה את עצמו כנציג של האיסלאם הרדיקלי, בתחילה דרכו, בצורת תנועת "אומת–האיסלאם" ואחר כך כנציג האיסלאם האורתודוכסי. הוא המשיך את החיבור הגיאופוליטי, שאת יסודותיו הניח מרקוס גארבי שביקש לחבור לתהליך הדה–קולוניזציה וליצור אחווה פאן–אפריקאית/אסייתית על בסיס גזעים ולאומים שזכויותיהם דוכאו. החיבור של איקס עם העולם השלישי, ביסס את עצמו על קטגוריה גיזעית משותפת ודרישה עולמית לזכויות אדם ולשינוי התפיסה של עליונות לבנה. (White supremacy). הביקורת של איקס על הממסד מתפרסת בכמה צירים:

  • ביקורת אפיסטימולוגית על האירופוצנטריות של האתוס האמריקאי והצבעה על מקורותיו: העבדות, הקולוניאליזם והאימפריאליזם
  • ביקורת אונטולוגית–היסטורית, שהצביעה על הגבולות הצרים של משטר הדמוקרטי הליברלי
  • ביקורת סוציולוגית ותרבותית, על היעדר ייצוג היסטורי/תרבותי של המוכפפים

אי אפשר להפריד בין ג'מייקה לבין גארבי

מרקוס גארבי נולד מג'מייקה בגיל 23 גארבי עזה וטייל במרכז אמריקה וגם עבר לאנגליה ושם נפל לו האסימון שהשחורים צריכים להתאחד בכדי לשפר את תנאיהם.

  • 15.7.1914 והקים את האגודה לקידום זכויות השחורים בכדי לאחד את כל האפריקאים להיררכיה גזעית של אלפים על אלפים.
  • 1916 נסע לארה"ב.
  • 1917 הקים את הסניף האמריקאי עם 13 חברים אחרי שלושה חודשים המחזור של הסניף האמריקאי הגיע למחזור של כ-3500 דולר.
  • 17.8.1918 הקים את הניגרו וורלד – עיתון שבועי שלו הוא היה  תורם מאמר אחד בכל שבוע וגם הקיף את הבעיות של השחורים בעולם.

ביקש להעלות את זכויותיהם של האנשים השחורים ממוצא אפריקאי ברחבי העולם כחלק מאחווה אנושית ואמונה באל. רכש עסקים רבים וגלגל רווחים גדולים:

  • הקים ליגיון שחור – קבוצה שחורה מיליטנטית להגנה עצמית
  • קבוצה של אחיות שחורות
  • קבוצה ספנות שהייתה שווה כעשרה מיליון דולר במניות
  • ועוד חברות אחרות כגון: מסעדות, רכישת נדל"ן (בניין בניו יורק) ועוד.

FBI – שלב א' – ג' יי אדגר הובר (ראש ה-FBI האגדי), בתחילה כשהוא יושב במשרד המשפטים התמקד במחאתו של גארבי ואמר עליו שהוא: " notoriuos negro agigator" – "מסית שחור הידוע לשמצה". הובר כתב לחברו, גארבי הוא המשה (MOSES) השחור ושהוא רע למשטר. הובר לקח את הסוכן השחור הראשון ב-FBI לעקוב בהארלם ולחדור לתנועה ולמצוא עדויות בכדי להיפטר מגארבי.

הדגל של גאנה נבחר לפי הצבעים של הגזע השחור שנקבעו בקונגרס של כל העמים המנוחשלים והכהים שאירגן גארבי בניו יורק. הכוכב השחור הוא מחווה לחברת הספנות של גארבי - בלק סטאר ליין
הדגל של גאנה נבחר לפי הצבעים של הגזע השחור שנקבעו בקונגרס של כל העמים המנוחשלים והכהים שאירגן גארבי בניו יורק. הכוכב השחור הוא מחווה לחברת הספנות של גארבי – בלק סטאר ליין

BLACK STAR– התוכנית המשפיעה והטרגית של מארקוס גארבי – השחורים צריכים קו ספנות. החזון כוכב שחור. במקום שהשחור יאכל אחרי שהלבן יאכל ויהיה דרך מעמדות שהשחורים היו נמוכים. בספינות גארבי חשב על מוצרים ולא רק אנשים שיעברו בתוך הבלק סטר ליין – Black star line – – אפשר לקבל חברה כלכלית משלהם. ב-1919 הוא הציע את המניות של החברה לציבור. ולא מעט קנו את המניות. גארבי חשב "ככל שיהיו לנו יותר ספינות, נקבל יותר כבוד". הוא כינה את הספינה הראשונה ע"ש פרדריק דאגלאס והניח בתוכה קברניט שחור. בקוסטה ריקה קיבלו את הספינה במנחת פירות ופרחים.

בסוף 1919 הוא התחתן עם עם מאי. כל הארלם דיברה על הטקס המפואר והגרנדיוזי. אחרי ארבעה חודשים הם נפרדו. "אני לא יכול לתת לה זמן שהיא מבקשת. אין לי זמן לעצמי.", גארבי הסביר. בנו של מרקוס גארבי מספר שאביו היה מחויב למאבק, תמיד התעורר לעבודה והיה מוכן לצאת לעבודה. הוא היה מסור לגמרי למטרה ולמאבק. הוא לא שתה או עישן ואכל את אותו אוכל בכל לילה. הוא היה אספן של עתיקות. בקושי דיבר עם חבריו הקרובים. לא צחק כמעט. היה מאוד רציני.

1.8.1920 1400 נציגים  מ-40 מדינות ישבו במדיסון סקוור גארדן The international convention of the negro world – גארבי יצר קונגרס של נציגים מכל הגזעים המנוחשלים (כתוצאה מהקולוניאליזם) ובנה ממשלה בגלות בעצם לשחורים.

"אנו בנו לדבר על השחור החדש. אם אתה מאמין שהשחור צריך לקבל מקום בשמש. אם אתה מאמין שהאפריקה צריכה להישלט על ידי האפריקאים אז קום ושיר את השיר. הוא העניק את התארים כמו "נשיא איזורי של אפריקה" (לעצמו)". מאחורי הדלתות הנציגים חשבו איך יכולים לדחוף את הגזע השחור קדימה בעולם.

צפו בבוב מארלי מצביע על מארקוס גארבי כחלק מההשראה הגדולה למאבק השחור. מארלי כתב את השיר WAR מתוך הצהרת הזכויות האדם שנכתבה בקונגרס שאירגן גארבי

A black declaration of rights – מגילת זכויות האדם שנכתבה ב-1945 דיברה על זכויות הגזע הלבן. אך גארבי וחבריו למאבק החליטו להגזיע את מגילת הזכויות ולהפוך אותה לכזאת שכוללת את זכויות האוכלוסיות המנוחשלות, מדוכאות, מוגזעות בעולם פוסט קולוניאלי. הצדק והשיוויון חברו לשאלת הגזע (המאה העשרים תעמוד על קו הגזע לימד אותנו דו-בויז). גארבי היה פעיל עקשן וחתרני, אך השתמש במגלומניה בכדי לדמיין עולם רב גזעי חדש, שלא היה קיים עד אז בגבולות המאבק. מבקריו טענו שלא היה כלום מאחורי התנועה שלו ושהתארים שהוא מעניק לפעילים בממשלת הבובות שיצר, הם ריקים מתוכן. בתגובה גארבי אמר: "אני מואשם שאני יוצר ברונים ולורדים. אך מי נתן ללבנים  רק את היכולת לחלק תארים?!" גארבי עזר לתנועת מחתרת באירלנד. הוא ניסה להכניס נציגי מושבות כבושות (colonies) לאו"ם.

25000 אפריקאים אמריקאיים עמדו במדיסון סקוור גארדן. והוא נתן להם תקווה. והיה מצעד גדול בהארלם.  והשחורים היו די גאים להיות חלק מהתנועה של מרקוס גארבי, הוא נתן להם תחושת שליטה בעולם. צייר את עצמו כעומד בראש התנועה השחורה הגדולה בעולם. אחד מהסעיפים של הצהרת העצמאות הייתה שאדום, שחור, ירוק יהיו הצבעים של הצבע האפריקאי ומשם הדגל הזה להתפשט באפריקה והפך לדגל גאנה. הוא דיבר על כל התומכים מחוץ לאמריקה. הכוכב העולה של גארבי התחיל לרדת עם רדת התנועה העיסקית שלו בספנות.

ביקורת שחורה – דו-בויז ורנדולף – התביישו בו ואמר שכולם צחקו עליו. שהוא משוגע, ופאנטי. אך גארבי נלחם בהם. דו-בויז שיצא נגדו טעו שגארבי עושה תזוזה לכיוון לא נכון: או שהוא רמאי או ליצן – האוייב הכי גדול של התנועה השחורה בארה"ב.  גארבי ענה לדו-בויז שהוא אומר את זה עליו בגלל שורשיו השחורים מהקריביים.

 FBI – שלב ב' – הובר ושירותי הביטחון של הממשלה הפדרלית האמריקאית סימנו, עקבו ורדפו אותו. סוכנים, מרגלים עקבו ואף חיבלו במנועי ספינות הבלק סטאר. היה מאמץ גדול להרוס את התנועה. אך זה לא היה הדבר היחיד שהרס את גארבי. היו בעיות פנימיות, לא רק חיצוניות. הצוות הלא יעיל שנשכר על הבלק ליין הפך את החברה לאסון. גארבי רצה רק אנשים שיהיו נאמנים אליו ולא פחד לפטר חצי מהצוות וללכת מכות עם הקפטן.

1921 – בלק סטאר ליין עמדה בפני פשיטת רגל. בינו לבין עצמו – גארבי היה מאוד בודד, ושוב חשב על התאבדות. הוא שלח ברושורים דיבר על קניית ספינה חדשה, אך התברר שהספינה המצולמת על המכתבים ששלח, בכדי לגייס כסף, הייתה ספינה שלא נקנתה בידי בלק סטאר ליין.

1.1922 גארבי ועוד שלושה מעוזריו נעצרו על תרמית והונאה (ולא על דעותיו המתקנות), כי זה האישום היחיד שהם מצאו נגדו. אמריקה ביקשה לסלקו.

7.1922 גארבי נפגש עם אדוארד יאנג קלארק, מנהיג ה-KKK – פעולה שהביאה אנשים לחשוב שהוא יצא מדעתו. גארבי חשב שהק.ק.ק – ייצגו את הממשלה הסודית של ארה"ב – זה הכוח של אמריקה הוא חשב – וכמנהיג אפריקה – הוא רצה לפגוש ולא הבין שהוא עשה דבר גרוע. לטעמו הוא עשה צעד גאוני. אחרי הפגישה האומללה, השחורים לא רצו לשמוע אותו בהארלם.

1923 – התחיל המשפט של גארבי. גארבי פיטר ביום הראשון של המשפט את התביעה והוא ייצג את עצמו. חשב שכוחות הרטוריקה שלו ישכנעו את התביעה. אבל הוא הבין שזאת טעות. הוא לא לקח אחריות על שגיאות והאשים את העוזרים שלו. הוא לקח עזרה ועצה מאף אחד. הוא לא רצה לזוז מערכיו. הוא האמין ביכולתו.

מרקוס גארבי נואם על עתידו, מכליאתו הראשונה בכלא אטלנטה

הקלטה מתאריך ה25 בפרואר 1925, אלה היו דבריו: "אם אמות באטלנטה עבודתי תחל באותו הרגע, אבל אחיה, באופן פיזי או באופן רוחני כדי לראות את יום התהילה של אפריקה. כשאמות, עטפו אותי בצבעים אדום שחור וירוק כדי שאעלה לשמים בחסדו של האל ובברכתו אוכל להוביל את המיליונים לניצחון עם הצבעים שאתם מכירים."

1927 גארבי גורש מאמריקה לג'מייקה,  בידי ספינה אמריקאית מהנמל של ניו אורלינס. הוא קיבל כבוד מלכים וגידל עם אשתו השנייה שני בנים. הוא שלח את ידו במסחר, פתח עיתון, הקים מפלגה, אבל ארה,ב לקחה את כל נכסיו והוא היה צריך להכריז על פשיטת רגל.

1928 נסע לג'נבה בכדי להציג את מגילת זכויות האדם, כחלק מהדיכוי שעברו בליגה האפריקאית. הקים מפלגה PPP המפלגה הפוליטית לאנשים – people political party לזכויות עובדים וחינוך.

התאגיד UNIA המשיך לפעול עד 1941

The UNIA-ACL 1929 of the World – המשיך לעבוד עם גארבי מג'מייקה.

1935 גארבע עבר לבריטניה

1.1940 גארבי חלה ומת משני התקפי לב אחרי שקרא ביקורת בעיתון של שיקגו שפרסמה "שהוא מת בודד ומצא צער"  

ב10.6.1940 וקיבל תואר של נשיא-כללי של ה-UNIA וקינות וטקסי זיכרון נערכו בכל רחבי העולם.

ג'יימס סטיוארט המשיך לעבוד עם תנועת ה-UNIA עד מותו בשנות השישים והוא קיבל אזרחות בליבריה.

*

אחרי מותו גארבי הפך לכהן, מרטיר של התנועות השחורות בעולם. הראסטפארי ראו בו נביא שחור, והפך להיות אחד מהמשפיעים הכי גדולים על הרגאיי שצמח מג'מייקה.

*

אשמח בכל לשון של בקשה לקבל ממכם/ן (תיקונים לפוסט שנכתב במהרה) לינקים, הפניות לסרטים, מידע, השפעות תרבותיות, סמליות, שחורות, ערכיות וכד' למורשתו של גארבי – הדברים שתכתבו בתגובות ייכנסו לתוך הפוסט וכך נעשיר אותו יחדיו.

*

*

*

סלאסי היי, ראסטפרי.

*

"רוברט בלפור הוא לא בלוזיסט.. רוברט בלפור הוא הבלוז. זה הדבר האמיתי, הקרוב ביותר כיום לזעקתם הראשונה של העבדים בשדות הכותנה בדלתא של המיסיסיפי. בלפור הוא משומרי הסוד הגדול של הבלוז ההיפנוטי וחסר-החנופה". – בואו לצפות בהופעה של רוברט בלפור ב-23.8 בארבי!!!

ישו שחור

מאת: סיגלית בנאי

ז'אק קתמור. נביא האוונגארד של ישראל. מה לי ולך? אני, בימאית וחוקרת של סרטי בורקס וקולנוע ערבי נראית האחרונה שמתאימה לכתוב עליך. הקשר היחיד בינינו הוא העובדה שנולדת וגדלת בקהיר. אותה קהיר שהפכה עבורי למחוז תשוקה וגעגוע, לאחר שנסעתי אליה עם סרטי "אימא פאיזה" (המספר על פאיזה רושדי, זמרת יהודיה ממצרים שהפכה בארץ למלכת התזמורת של קול ישראל בערבית), והתאהבתי. שבתי לקהיר שוב ושוב ואימצתי לי ביוגרפיה דמיונית ששורשיה בעיר הקוסמופוליטית שאיננה עוד, עם הארכיטקטורה הפריסאית, והשירים העצובים, והמהפכות, והחלומות. והנה לך יש ביוגרפיה ממשית: נולדת וגדלת בקהיר. ואת זה אני מבקשת למצוא, אבל אין לכך כל זכר ביצירתך, בכתביך. ובכל זאת. אנסה למלא את אותו חור שחור בעברך, אותו חלק לא ידוע בביוגרפיה שלך, באמצעות הדמיון. המשך קריאת הפוסט "ישו שחור"

ארומה של גזענות: צבע עור, קפיטליזם, מגדר והיררכיה אתנית

את הקפה שלי- נטול גזענות בבקשה!

נמשיך לדרוש את פיטורי סהר שפע ועד אז נחרים את מוצרי "ארומה".

סהר שפע, מבעלי רשת בתי הקפה ארומה, פירסם לשון הרע של עובדת חברת כלמוביל, מלי שלו, יבואנית כלי רכב מסוג מרצדס, כאשר הטיח בה את הדברים הבאים: "את רואה את צבע עורי? אני לבן ואת שחורה. אני אזיין אותך. הלבן הזה ילמד אותך לקח. את כתם שחור. את אשה שחורה ונחותה, את מטומטמת. את אפס, ואני מרוויח 800 דולר לדקה". כך קבעה השבוע סגנית נשיא בית משפט השלום בתל אביב, השופטת שושנה אלמגור.

סהר שפע מבעלי ארומה משתלח בעובדת כלמוביל: "את רואה את צבע עורי? אני לבן ואת שחורה; אני אלמד אותך לקח", 09.11.2006, עיתון "דה מארקר", מאת  ארנון בן-יאיר.

עוד על הכתבה ב-YNET: שימו לב לתגובה של בעלי הרשת, על היותם מעסיקים של מזרחים בהנהלת הרשת, כמו רצו לומר שעובדת העסָקָה תסלק ותעלים את הגזענות. אבל אנו יודעים היום שגם היחסים הכי אינטימיים בין גברים לבין נשים עדיין לא מבטלים את העובדה שיש פערי שכר ויחסי כוח ביניהם. המלחמה בגזענות צריכה להיות רחבה ומקיפה ותחילתה בהכרה שהחברה בישראל מחזיקה במסמני זיהוי גזעניים.

התגובה של גדיאלגזי: יוזמה מצוינת! אבל מדובר לא במנהל, אלא באחד מן הבעלים של הרשת, ולכן לא יפוטר… ולא פחות חשוב: הגזענות היא אתנית ומעמדית באופן בלתי נפרד ("את אפס ואני מרוויח 800 דולר לדקה"). לא פחות מכך מעניינת תגובת החברה: סמנכ"ל השיווק של רשת ארומה נועם ברמן, מסר בתגובה כי: "בניגוד למה שפורסם, סהר שפע הוא לא אחד מבעלי הרשת. סהר הינו הבעלים של רשת ארומה תל אביב, בעוד אחיו יריב שפע הוא הבעלים של רשת ארומה. כיום לרשת ארומה יש עשרה שותפים, ומתוכם שבעה בני עדות המזרח. הרשת מגנה בכל תוקף כל גילוי של גזענות או אפליה".

הנפנוף במזרחיות המוצא מצד הרשת מזמינה אותנו לשאול, כמה מזרחי הוא מזרחי מטעם, כזה שאפשר לנפנף במוצאו כדי להכשיר דיכוי חברתי? אפשר לנחש שהשותפים הפכו ל"מזרחים" מהרגע שאיש יחסי הציבור נזקק לכך: אפשר להשחיר קצת את ההון כדי להכשיר את השרץ הגזעני. ומצדנו: איך אפשר להציב מזרחיות מתריסה, אנטי גזענות ושוויונית, מול תמרוני המוצא.

***

מרד צרכנים ברשת ארומה

סהר שפע, בעלי רשת בתי הקפה ארומה בתל-אביב, הטיח לפני כשנתיים בעובדת חברת כלמוביל מלי שלו את הדברים הבאים: "את רואה את צבע עורי? אני לבן ואת שחורה. אני אזיין אותך. הלבן הזה ילמד אותך לקח. את כתם שחור. את אשה שחורה ונחותה, את מטומטמת. את אפס, ואני מרוויח 800 דולר לדקה". השבוע קבעה סגנית נשיא בית משפט השלום בתל-אביב, השופטת שושנה אלמגור, כי זוהי לשון הרע. פסיקתה של אלמגור היא אחת הפסיקות הראשונות המאשרות את קיומה של גזענות בישראל וקושרות אותה למוצא מזרחי. אך לטענתי, פעולות גזעניות המאששות ביטויים של יחסי כוח אתניים, המבוסס על טיעונים חברתיים ולא מהותניים, מתקיימות בצורה מקפת בחברה בישראל. ברובן הן אינן לא מובאות לדיון, קל חומר לא נטענות על רקע הזכויות הקולקטיביות המשפטיות של המזרחיים.
ד"ר יפעת ביטון מרחיבה את הדיון על היעדרה של הקטגוריה המזרחית במערכת המשפט, וטוענת כי למרות תפקידו המרכזי של השלטון במיצובם המנוחשל והנחות של מזרחיים בחברה הישראלית – מקביעת הסדרי הדיור והפיזור הגיאוגרפי שלהם, דרך העמדת מערכת חינוך לקויה ומפלה וכלה ביצירת יחסי תלות של רווחה – כמעט ולא ניתן למצוא עקבות משפטיים פורמליים למעורבות הזו. כמעט כל שעשה השלטון בנוגע למזרחים נעשה בדרך של הסדרים חשאיים, פנימיים או "ביצועיים", להבדיל מ"חקיקתיים".
קורבנות מערכת המשפט הליברלית
החברה הישראלית הינה חברה בעלת סימוני זיהוי גזעניים קשיחים. היא קושרת בין מסמנים חברתיים (ארץ מוצא), מסמנים ביולוגיים (צבע עור וכדומה), מסמנים תרבותיים (מבטא, לבוש ועוד), מסמנים מעמדיים, מגדריים, אתניים ומיניים, והופכת אותם למצב "טבעי" ובלתי ניתן לערעור. המצב הזה מתקיים בתוך היררכיות קשיחות המונעות תנועה ביניהן ושידרוג הסובייקט כחלק ממימוש זכויותיו הדמוקרטיות. למרות ההיררכיות הנוקשות הללו, לעיתים ישנם רגעים שבהם החירות חוזרת לאזרח והוא מנסה להתמרד כנגד "מקומו הטבעי" בחברה וכנגד חלוקת העבודה התרבותית. פסק הדין של השופטת אלמגור חייב להתקיים בקונטקסט חברתי רחב יותר. עליו לשאול מדוע בתי-הספר המקצועיים ממוקמים באזורים בהם מתגוררות שכבות אוכלוסיה מזרחיות וערביות, ובכך החיבור בין ארץ מוצא, אתניות, לאומיות ודת והחינוך הראוי להן, ממשיך להתקיים.
ישנן שאלות חברתיות רחבות יריעה שאינן מקבלות ארטיקולציה משפטית מעבר לקורבנות היחידים המשקפים את מערכת המשפט הליברלית. מצד אחד היא מכחישה את מבני הדיכוי המקיפים (ארץ מוצא, שכונת מגורים, גן, בית-ספר, צבא, אוניברסיטה, מעמד תעסוקי, פנסיה ועוד קטגוריות שבתוכן מכוננת המזרחיות), מצד שני מהווה היא עצמה שיעתוק של מבני הדיכוי חברתיים. בידקו למשל, כמה שופטי בית משפט עליון מזרחיים קיימים ביחס לאחוז האוכלוסייה שהם מייצגים, וכמה מזרחיים, הן סוהרים והן אסירים, תמצאו בבתי סוהר.
אקט של מודעות חברתית
אין ספק שבדבריו של שפע מתקיים הקשר הגורדי בין היררכיות אתניות ("את נחותה"), צבע עור ("את כתם שחור"), קפיטליזם ("אני מרוויח 800 דולר לדקה") ומגדר ("אני אזיין אותך"). הקשר הזה הוא חלק מההתנגדות לשינוי זכויות היתר בידי אוכלוסיות חזקות לטובת אוכלוסיות מוחלשות. כך, שאלות של זהות ומעמד לא רק שמזינות זו את זו, אלא גם מהוות תאומים סיאמיים שלא ניתנים להפרדה. תגובת רשת ארומה לפיה הם מעסיקים מזרחיים בהנהלה, רק מוכיחה את היעדרה של הבנה בסיסית לגבי התנהגות אתית. שהרי לפני כן חברי ההנהלה הללו לא היו "מזרחיים" וכרגע הם משמשים כעלה תאנה כנגד פיטורי עובד שהואשם בריש גלי בלשון הרע. כאקט ראשוני של מודעות חברתית אני קורא למרד צרכנים ברשת ארומה, מרד שידרוש בכל תוקף את פיטורי המנהל שהואשם בבית המשפט.
המאמר פורסם לראשונה באתר "YNET".

לקריאה נוספת:

· העובדת סוכנות מרצדס: "הוא קרא לי אפס, שחורה ונחותה", אלי סניור, עיתון תל אביב, 14.01.2005
· מה מקבלים העובדים שמגישים לנו את הקפה, ארנה קזין, הארץ, 22.02.2006
· סהר שפע מבעלי ארומה משתלח בעובדת כלמוביל: "את רואה את צבע עורי? אני לבן ואת שחורה; אני אלמד אותך לקח"', ארנון בן יאיר, דה מארקר,  09.11.2006
· בעלי ארומה יפצה אישה שקילל: שחורה, ורד לוביץ' ומיטל צור, ידיעות אחרונות, 09.11.2006
·בעלי רשת ארומה יפצה מתאמת שירות לקוחות בסוכנות מרצדס בגין לשון הרע, נועם שרביט, גלובס, 09.11.2006
· ארומה של גזענות: צבע עור, מגדר, קפיטליזם והיררכיות אתניות, מתי שמואלוף אתר "רשימות", 10.11.2006
· סמי שלום שיטרית וצ'רלי ביטון מתראיינים לידיעות אחרונות -"ההערה של בעלי ארומה – חלק מתרבות גזענית", מיטל צור ועירית ליבנה, 11.11.2006.
· בכוסו, בכיסו, בכעסו, נרי אבנרי, אנ.אפ.סי, 12.11.2005
· בעל רשת קפה ארומה הורשע בגין לשון הרע, האייל הקורא, 13.11.2006
· קריאה למרד צרכנים בארומה, מתי שמואלוף, אתר ידיעות אחרונות, 14.11.2006
· קפה? לא שחור! אסף פרץ, דעות – ידיעות אחרונות, 14.11.2006
· אסף פרץ מתראיין בכתבה ארומה של גזענות, מיכל פלטי, 15.11.06, הארץ.
· קפה שחור, יובל אביבי, וואלה, 15.11.06
· משבר בארומה? שכרו את שירותי שלמור-שרף עקב ביטויי הגזענות שהשמיע אחד מבעלי הרשת, רן רימון, גלובס, 15.11.2006
· עו"ד קלריס חרבון יוצאת בקריאה להחרים את רשת ארומה בשל גזענות, איציק וולף, ערוץ 7, 15.11.2006
· ארומה תתבע את סהר שפע ב-20 מ' שקל, הטלנובלה של "ארומה", גלי ברגר, דה מארקר, 16.11.06
· ארומה: דבריו של שפע "מגעילים", כתב "עניין מרכזי", 16.11.2006
· בעלי ארומה מגיבים: יתבעו את סהר שפע ב-20 מ' ש', אפרת אדיר, הבינלאומי, 16.11.2006
· הכתם של ארומה: מנסה להתנער מסהר שפע, מיטל צור ואורנה יפת, אתר ידיעות אחרונות, 16.11.2006
· בעלי ארומה התנצל וישלם 100 אלף שקל, דורית סיטון ודנה וייס, אתר ידיעות אחרונות, 16.11.2006

· קפה לבן, חלול, שקוף, שלומית ליר, העוקץ, 16.11.2006
· ארומה מנסה למחוק את הכתם, אתר הצופה, 17.11.2006.
· היום: הפגנות בעקבות התבטאויותיו הגזעניות של אחד מהבעלים: האם הצרכן הישראלי ימרוד ברשת "ארומה" בגלל הערות גזעניות?, תמרה טראובמן וגלי ברגר, אתר הארץ, 17.11.2006