אל תספרו לי על בן גוריון: שתי קריאות שונות ב"עוודה"

יום אחד, בהיר או כהה, מלא שמש או קריר וקפוא, תומר גרדי, עורך "סדק" ביקש ממני לכתוב סיפור קצר שיתרחש במציאות שאחרי שיבת הפליטים. עד אז ניסיתי בכל הכוח שלא לכתוב סיפורים על המציאות היומיומית ועל האמונות הפוליטיות והחברתיות שלי. רציתי לברוח הכי רחוק מהזמן והמרחב הנוכחי. אך הבקשה שלי הצליחה לחדור את החומה של הסירוב שלי. ונוצר סיפור שקושר את חזרת היהודים-הערבים למדינות ערב ובו זמן את חזרת הפליטים הפלסטינים לפלסטינים בתוך סיפור שבתוך סיפור.

שיבת הפליטים הפלסטינים לתרבות בישראל

גיליון חדש של סדק שבא לקדם את שיבת הפליטים הפלסטינים. הגיליון פורסם הפעם באנגלית, ערבית ואנגלית וגם ניתן להדפסה באופן מקוון. הדבר הראשון שזיהיתי בגיליון הוא רמת העיצוב חסרת התקדים שהושקעה בגיליון. כנסו פנימה, שיבת הפליטים, אינה מדע בדיוני, היא זכות לגיטימית. במשך שנים היהודים זכו לזכות זאת באופן טבעי ושקוף והיום אחרי עשרות שנים התביעה עדיין רלוונטית למיליוני פליטים בעולם החיים ללא מולדת.