בשם: סדר פואטי של דור שלישי לשואה – מוריה רחמני‎

שם

מוריה רחמני

[הטקסט עצמו מופיע על מסך שקוף שנע

לעיתים נמצא בין הקהל לבמה ולעיתים כרקע לבמה]

[מעלית דחוסה

אני נצמדת לדלת

יורדת

יורדת

יורדת

הדלת נפתחת]

____ : לא הגעתי לאושוויץ

[נשימת רווחה. דבר של הרגל]

[רועדת מקור

חדר המקלחת קר

רצפת בטון

אמבטיה מפוארת

ברזי זהב

היד פותחת את המים

העיניים לא נוטשות את השמירה

על החלון]

_____ : לא יוצא גז

[העיניים

ממשיכות להחזיק בחלון

ולמנוע את טריקת הדלת]

_____ :

תפסיקי לצרוח

דווקא היום את צורחת

תפסיקי לצרוח

את גסטאפו בראש

תפסיקי

צאי צאי צאי

למה לא ניקית לי את

סוליות הנעלים

כל הרפש נאחז בהם בהם

נשרך אחרי

הדם

הדם מכל המדרכות

הדם הוא נאסף

דווקא אלי

את מבינה

רק הנעליים בראש שלי

תפסיקי לצרוח

[רגליים רבות ומכנסיהן האופנתיות מוכנסות במגפיים מסוגים שונים]

____ :

הוציאי המכנסיים

מן המגפיים

כלתה השעה להידמות

ראי כיצד הדם אגור במגפייך

מעיינות שמע

עולות בהם

[ביתן זכוכית]

____ :

לא מגלי העצמות

מהפנים הנרדפים

מהסבזקי הפלאש

משיקוף הצַלם בענייהם

שיקוף הסכין בעור

 

תפתחו את הזכוכית

קבורה תחתיה מזוודה

של סבי

Freed Man

Is buried

Under my name

Say my name

I want to here you

Say my name

Now let me have him

Let me out

למה לרכז

תציגו אחד אחד

גם את המזוודות אתם מערימים

צריך לפתוח את הזכוכיתץ

זה לא הדם שלי

עזבי את ידי

את חוזה בבואה

כעת

סגרי עלי הפתח

והניחיני חזרה

להיות חופשי

ושבתי בבית השם

[אני במזוודה]

 

תכנון שוד כספת באושוויץ

 

_____ :

פרצי פרצי פרצי

ידך למנעול הכניסי

שם ברמה השמיעי

אל תוסיפי

אל תפחיתי

מכל מצרייך השכלתי

קבעי

אל תקללי

אל תניחי

שערה לשערה הדביקי

עולם בעולם השחילי

נעל על נעל תנעילי

שירכי ימינך והשממיעלי

פיך הרחיבי

לשון אל לשון החבירי

אל תגמגמי

אל תקיאי

שינייך הזהיבי

[שער מוזהב]

_____ :

אם תשלח את האם

את הגוזלים אל תיקח ממנה

אמא, בואי והסירי הכותונת הזו מעלי

אין מי שרואה אותי כאן

ראי מאור עיני

נח על שער הגן

למה שילחת את האם

ואותי שכחת

פוקדת סבל אבות

פתח לי שער בעת נעילת השער

היום לא יפנה

היום לא ישוב ויפנה

עד עולם

עד יגיעו המראות עד נפש

למה שכחת את האם ואותי שילחת

[מסך לבן. ירידת אותיות שחורות. עליית עשן]

____ :

ביום מתן תורה

נלקחו

באש שחורה על גבי אש לבנה

וההר עשן גדול

עבד השם הוא לבדו חופשי

אך לא מן העבודה המשחררת

שבכתיבה הבלתי פוסקת של שמות

וחילוץ הפנים:

עיבוד האור

לאהילים

בחוט בחבל ובד

רקמת כהן תפר

עצמו אל תפוח-אדמה

ארור חוש הריח, ארור פורם כותונת

ארור פורם אל.

נחש על פי העין חג

במד בד ויתמודד

מעד

אל הלחלוחית

זלג

גסס

פג

עד עולמי עד

עומק ראשית ועומק אחרית

כף אל כף

המפחידי בלילות הולך ביני ומאיים לקפוץ

מן הסמטאות מיוּלל

מן השיסוע

חרץ כלב לשונו בדם צבי

נגס בירכו ולא אדע היכן, היכן הבשר שנגס ?

 

עלפְני עלפַני צבוּע נותר

הצבע חודר הסדקים ומחלחל עד כה הכאב עד בא

כולו חייב כולו חייב

בֹא לקלף ממני את פיסולי הבוצעים החותכים חמסי חמסי

חמסי עליך עד כמה לא תהיה עד כמה לא תהיה תהיה לצידי תהיה לצידי

עת בוגדים מכים בי לעיני סבי ולא מוחלים ולא חמלים מכים ומכים לעיני סבי לעיני

סבי!

שירי בסליק סבי!, אני זועקת, בכדי החלב! את שירי קראו ואותי עיזבו

את שירי קרעו מידי סבי:

קולברמהנשמענהיבכיתמרוריםרחלמבכהעלבניהמאנהלהינחםרחלמבכהעלבניהכיאינםכיאיננה

כי אינם שגדעו הנרות מידי סבתותתי שגזלו שמן

המאור ולא זכו שבתותי שישירו בהן ואת עלית על כולנה. כולנה עלו

בעיני. כולנה עלו בעשן וירדו כאבק. עלו ואותיות אשת חיל פרחו. שמן שפרח עימהן נשמר מרפד המחילה מעד ועד

הגיע בניחוח השדה. הגיע באדמה. הגיע. עד שנצטרכו להוסיף לה חיה בכתובתה.

אילה גם שלוחה בשדה לא תרוץ בקרבי, תעצור דוממת:

עד שכאבו והתפרצו כקול. קול כ"ב. קול החושן. גוון לא מתבטל בגוון.

טובה  חיה  גבריאלה

"מני את המר ואת מה שלא נתן לך לישון,

מני גם אותי עימהם" (צלאן)

____ :

עשר ספירות כמספר עשר אצבעות שקפאו

שקפאו ולא נשרו

שקפאו ולא נכרתו

שקפאו ואין להם סוף

בלום פילבך מלהרהר

בבראשית פרחה גבריאלה

בהראיני מראייך הינדה גולדה

בהשמיעי קולך רבקה

באשימה עיני עליו אפרים

בארך אפיים אהרון

במביט מן החלונות אילה

בצחוק עשה לי שרה

בקולך נאה דב

אל תקרא בשיעור אלא בשער

עומק רום ועומק תחת

 

תחת ציפורני עומד טיח משריטת הקירות לחפור אל האוויר שבראת שם

תחיית העור מן הטיח.

אל הפינות אל הפינות אל תזוזי עודף חמצן את דורשת עודף את ממציאה עלייך את המוות לרוץ פה משמע להתאבד חכי אולי יבוא מושיע נסי לנשום עוד מן הגז הגז הזה יבואו אל אפך כריח השושנים המצוירים על חלונות הראווה. בואי אחזי בידי ילדה היכן אמך היכן את נושמת בדרך כלל היכן אפך, ראי הנהו אפך מכאן נשמי. שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. אחד אלוהינו באחד נשימה, קדוש אדונינו באחד נשימה גדול שמו אחד נשימה. ברוך אחד שם אחד כבוד אחד מלכותו אחד לעולם אחד ועד אחד עד אחד ברמה נשמע עדות היא נשימה אחרונה הנה אתה מלכינו מן האור הנה ריח השושנים נדמה כעת אמת.

מיקי מי?

מעפר דל מי מקימי

כל שזמן דר בי

הרעב אינו בר קיימא

בשורה הנכלמת במרכז הגוף קיימת תמיד

The true is gone

The true is gone

The true is gone

Away from me

מתרוקנים הצעדים מקולם

מתרוקנת איכה אל פי

The true is gone

The true is gone

Away from me

בדמייך חיי

בדמייך חיי

בקצב תקתוק אותיותיה של סבתי על השולחן

אני מונעת את הגוף השלם של החורבן

עלפני נותר

חתום

וחותם יד כל אדם בו

יפנית אדומה | ענת גוטמן

Curse 123 By erokism cc: flickr
Curse 123 By erokism cc: flickr

 

מה יש לך, יש לך בבטן?

 מה יש לי, מה יש לי בבטן?

 

יש לי חולות זהב בבטן

יש לי את הכאן והעכשיו בבטן

יש לי שק של מלט יש לי אבנים

יש לי מים בבטן, בוץ שחור, פנינים

יש לי זרע פורענות בבטן

יש לי טוב לחיות בעד טוב למות בבטן

יש לי חיים בבטן , חייל ,אולי חיילת

יש לי אמת בבטן

שקמה ונופלת

מה יש לך, יש לך בבטן?

 מה יש לי, מה יש לי בבטן?

 

יש לי קווי חשמל בבטן קבורים בקירות

 עולים ישר לשמיים דרך אטמוספירות נגד כוחות טבע דרך תקרות

יש לי בית בבטן

עיניים קטנות עצומות

יש לי מים בבטן

חיים שלמים בכמה נשימות

אני בונה כפר בבטן

יש לי את הפנים שלה באור

אני רואה את המחר בבטן

גלי קול גלי אור

מה יש לך, יש לך בבטן?

 מה יש לי, מה יש לי בבטן?

 

 

ובימי הבטן החשוכים והקרים

 ובימי הבטן הפרה היסטוריים, המוכרים

הייתי פליט,

הלכתי לאט את כל הדרך מהבאר עד לכיכר

שקים של קש,

 שכבה שכבה

בניתי בית בניתי כפר

במקום הזר הזה

עמוק בבטן

ראיתי נהר זורם מסביב

ופירות ומים ועצים

ואת כל האנשים רצים אלי בזעם

את כל האנשים האלה רצים

הייתי אחרת,

הייתי בדיוק אותו הדבר

אישה או גבר או איזה עוף מוזר

הייתי במרכז והייתי לבד

נפלתי למשכב הייתי מת מוטל בצד הדרך

מה יש לך, יש לך בבטן?

 מה יש לי, מה יש לי בבטן?

 

יש לי קורמורן נוטף נפט

את כל החסד, את כל האמת

 פליט אריתראי על מזרון במקלט בתחנה המרכזית

רפובליקת בננות, אימפריה שוקעת, שילטון ריכוזי

ויש לי כאב לב בבטן

יש לי ידיים כבולות בבטן

את העיניים של אדם

את החיוך של חסן

  שמונים  איש על סיר מרק של אורלי

מאה איש על סיר אורז של יגאל

שלוש מאות איש בלילה על הדשא וממטרות שפועלות

יש לי דרכונים בפחי זבל, תיקים שפוכים במכולות

אוטובוסים עמוסים אדם בדרך לתהום

יש לי את הקו הירוק רחוק מאחור

במרחק נגיעה את הקו האדום

גל 500 קשר, מבקע כורים

 יש כאן אהבה כמו שרואים בסרטים, כמו שקוראים בספרים

כן, אני רוצה הכול בבטן

והעולם בגודל של אגרוף

והוא שתול אצלי עמוק מתחת לאבן

ויום אחד, כן יום אחד אני אחטוף

מה יש לך, יש לך בבטן?

 מה יש לי, מה יש לי בבטן?

 

יש לי את הלבונה את המור

ארז הלבנון

הרס ועשן

אימום

של אמא, ילד, גוף חימום

  לפיד אנושי בוער

חילזון רדום שמתעורר

 

אלף מאוֹרות

אלף מאוּרות

אלף חיות טרף

אלף מדינות אלף בירות

יש שם חשמל ביוב ומים

 אדמה מלוחה, כלום לא גדל בה עד השמיים

מכונה שעובדת בלי שמן ,בלי זהב שחור

ואני לא אגמור את הצד הזה

בלי לעבור צד,

בלי לחזור,

רק לא לעצור

 לאלבום של ענת גוטמן: "יפני אדום"

הפוסט הזה נכתב בהתנדבות על זמני הפרטי, אשמח לתרומות ואני מבטיח. שעל כל תרומה תקבלו פוסט.

שבוע טוב!

משפחות | רוני סומק

scan0016

 

משפחות | רוני סומק

כְּשֶׁהִתְחַפַּשְׂתִּי לְקָאוּבּוֹי הֵרַחְתִּי אֲבַק שְׂרֵפָה

בְּמִשְׁפַּחַת הַהֶדֶק,

וּכְשֶׁלִּמַּדְתִּי יֶלֶד רָעֵב לִגְנֹב לֶחֶם לַשְׁתִּי  בָּצֵק

בְּמִשְׁפַּחַת הַצֶּדֶק.

כְּשֶׁפּוֹרַרְתִּי מֵאוֹתוֹ לֶחֶם פֵּרוּר לְצִפּוֹר מִדְרָכוֹת הָיִיתִי

בְּמִשְׁפַּחַת הַטֶּבַע,

וּכְשֶׁהַצִּפּוֹר שָׁרָה בַּכְּלוּב הִרְגַּשְׁתִּי מִשְׁפַּחַת פֶּשַׁע.

כְּשֶׁגִּמְגַּמְתִּי הָיִיתִי בְּמִשְׁפַּחַת הַשּׁוֹתְקִים לְאַט,

וּכְשֶׁהִקְפַּצְתִּי כַּדּוּרֵי סַל הִצְטָרַפְתִּי לְמִשְׁפַּחַת הַקּוֹלְעִים

בְּיָד אַחַת.

כְּשֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה בְּמִשְׁפַּחַת הָעִוְּרִים

פָּגַשְׁתִּי אֶת חוֹרְחֶה לוּאִיס בּוֹרְחֶס בְּ'גַּן הַשְּׁבִילִים

הַמִּתְפַּצְּלִים',

וּכְשֶׁקָּרָאתִי שָׁם, בְּעַמּוּד 9 , כִּי "הַנָּמֵר מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת

נָמֵר" חִפַּשְׂתִּי מַחֲסֶה בָּעַמּוּד שֶׁאַחֲרֵי.

מִשְׁפַּחַת הַנּוֹדְדִים הִכִּירָה לִי אֶת קַיִן,

וּמִשְׁפַּחַת חַסְרֵי הַהִגָּיוֹן אֶת אַלְבֶּרְט אַיְנְשְׁטֵין.

בִּגְלַל אַף שָׁבוּר  מֻחַמָּד עַלִי הוּא בֶּן דּוֹד רָחוֹק,

בִּגְלַל רִיסִים שְׁחֹרִים מַגִּיעַ  לִי עָנָף עַל עֵץ עוֹרְבִים.

בִּגְלַל בַּגְדָּד אֲנִי בְּמִשְׁפַּחַת הַנּוֹלָדִים בְּעָרֵי הָאֶלֶף לַיְלָה

וְעוֹד לַיְלָה,

וּבִגְלַל לַיְלָה אֶחָד בְּאוֹקְטוֹבֶּר 73 אֲנִי לִפְעָמִים

נִתְלֶה  עַל מִשְׁפַּחַת הַמַּקָּף

שֶׁבֵּין הַמִּלָּה 'הֶלֶם' לְבֵין

הַמִּלָּה 'קְרָב'.

אַחֲרֵי 18 שָׁנָה הֶעֱלוּ סַקְסוֹפוֹנֵי הָאֱלֹהִים

מִתַּחְתִּיּוֹת גְּרוֹנָם דְּלָיֵי שִׂמְחָה,

וְאָז בְּרֶגַע אֶחָד נוֹלְדָה לִי

בַּת.

ראיון מרתק עם רוני סומק:

 

מה דעתכן על המשפחות של רוני סומק?

לרדת מהרכבת: שיריו של מרוואן מח'ול

 

אלמוג בהר ומרוואן מח'ול באירוע גרילה תרבות "שירה מפרקת חומה". 2008. אבו-דיס.
אלמוג בהר ומרוואן מח'ול באירוע גרילה תרבות "שירה מפרקת חומה". 2008. אבו-דיס.

ברכבת לתל-אביב

בָּרַכֶּבֶת לְתֵל-אָבִיב

רָאִיתִי אוֹתָהּ,

רוּסִיָּה הַמַּצְבִּיעָה

עַל מְקוֹר הַנַּעְנַע.

מוֹסְקְבָה כֻּלָּהּ הָיְתָה

בְּכַף יָדָהּ וְיֶלֶד, כַּנִּרְאֶה

מִזְרָחִי.

בְּאוֹתוֹ הַקָּרוֹן, אֶתְיוֹפִּי

הִתְבּוֹנֵן בִּפְנֵי הַנּוֹסְעִים

הִתְבּוֹנֵן עַד שֶׁמָּאַס בָּהֶם

וְאָז הִבִּיט מִבַּעַד לַחַלּוֹן

בִּשְׂרִידֵי כְּפָר עַרְבִי – שֶׁלֹּא אוֹמֵר לוֹ דָּבָר.

פּוֹעֵל מֵהָעוֹלִים הַחֲדָשִׁים.

חָרוּץ. עוֹד מְעַט יֵרֵד

מֵהָרַכֶּבֶת וְיֵלֵךְ לָעֲבוֹדָה בְּחֶבְרָה

שֶׁמּוֹדִיעָה כָּעֵת עַל פִּטּוּרָיו.

לִימִינִי יָשַׁב יְהוּדִי

מָרוֹקָאִי, שֶׁסִּפֵּר לִי עַל עִנְיָנָיו

עַד שֶׁזִּהָה אֶת הַמִּבְטָא שֶׁלִּי.

וְהִמְשִׁיךְ לְדַבֵּר אֲבָל

עִם הַיּוֹשֵׁב לִימִינוֹ.

אַחַר-כָּךְ, בַּתַּחֲנָה הַקְּרוֹבָה יָרַדְתִּי

כִּי הַשִּׁיר תַּם.

                                מערבית: סאוסן קטיש וחנה עמית-כוכבי

 

ארץ הגליל פסגת החלום 

בַּקַּיִץ בַּגָּלִיל הַלַּיְלָה הוּא גֶּשֶׁר

בֵּין סוֹף הַיּוֹם וּבֵין הַבֹּקֶר,

וְהַבֹּקֶר הוּא שֶׁמֶשׁ מְצִיצָה מֵעֵבֶר לַגְּבָעוֹת

לִטֹּל מִן הַמַּעֲרָב אֶת הַשָּׁמַיִם וְהַיָּם, וְהַכּוֹכָבִים מֵעָל

הֵם עֵינֵי הַיּוֹשְׁבִים בְּגַן-עֵדֶן

צוֹפִים בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל וּמֻפְתָּעִים מִן הַדִּמְיוֹן

שֶׁבֵּין הַמְּקוֹמוֹת.

הַגָּלִיל יָפֶה וּמִתְיַפֶּה יוֹתֵר

כְּכָל שֶׁהַבְּרוֹשׁ רוֹקֵד וּמְצַנֵּן בְּרוּחוֹ אֶת הַחֹם,

וְהַיָּם מְפַזֵּר עַל חוֹפָיו אֶת מִלְחוֹ

וְאֶת אוֹרְחָיו,

לַקַּיִץ בַּגָּלִיל הוֹד מְיֻחָד וּבוֹ

טוּב הַבְּעֵרָה.

הַחֹרֶף

בָּא כְּמָטָר מִדִּמְעוֹת הָאֵל – הָאֲדָמוֹת הַחֲרֵבוֹת יִמְלְאוּ רַחֲמִים,

וְהֶהָרִים יִבְעֲרוּ – וַעֲשָׁנָם כָּעֲנָנִים, וְהַוָּאדִי

יֵלֵךְ בְּדַרְכּוֹ – יְעוֹדֵד אֶת הָאֲבָנִים

לְהַתְאָמָה וַחֲרִיגָה, וְהַתַּנּוּרִים

יִהְיוּ הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלָּנוּ לְאַהֲבָה

וְחֻפְשָׁה בְּפַרְוְרֵי הַכָּרִית

הִתְעוֹרְרוּת הַחֵשֶׁק הָאִלֵּם.

בַּחֹרֶף הַחָגְלוֹת מְתַמְרְנוֹת אֶת הַצַּיָּד

וּמְקַשְּׁטוֹת אֶת הַחֻרְשָׁה בְּאָנַרְכְיָה, וְקֹר

מַגְבִּיר אֶת חֹם הָרָצוֹן

מוּל הַמַּרְאוֹת.

הָאָבִיב הוּא יוֹמָהּ שֶׁל הָאֵם וְהָאֵם עוֹנַת

הַהַתְחָלָה, פֶּרַח הַנּוֹלָד בְּכָל מָקוֹם פָּנוּי, דַּף

יָרֹק בְּפִנְקַס הַבְּרִיאָה.

יִהְיֶה בֹּקֶר טוֹב לָאַלּוֹן וְהַגּוֹלָה תִּתְרַגֵּל

שֶׁלֹּא לְהִתְרַגֵּל לְמַצָּבָהּ,

הַגָּלִיל הוּא פְּגִישָׁתֵנוּ

וְדָבָר מִן הַגַּעְגּוּעַ אֵינֶנּוּ

יְצִיר מֵאַיִן.

מערבית: אלמוג בהר

ערב השקת ספר שיריו של מרואן מח'ול "ארץ הפסיפלורה העצובה"

 

ההשקה תיערך בבית-הקפה תמול שלשום בירושלים

רח' יואל משה סלומון 5

(סמוך לנחלת שבעה)

יום חמישי ה-15.11.12

בשעה: 19:00

 

בתוכנית קריאת שירים מתוך הספר

יקראו: רונית חכם ושי דותן

ושיחה בין מרואן מח'ול לאלמוג בהר

 

מַרְוַאן מַח'וּל

 

ארץ הפָּסיפלוֹרָה העצובה

ושירים נוספים

 

مروانمخُّول

 

أرضالباسيفلوراالحزينة

وقصائد أخرى

 

הוצאת קשב לשירה

2012

 

המתרגמים:

מיה אנגלר-ספקטור, אלמוג בהר, יותם בנשלום, לאה גלזמן, ברוריה הורביץ, מאיה ירושלמי, רג'אא נאטור, חנה עמית-כוכבי, חמוטל פישמן, סאוסן קטיש, גיא רון-גלבע, רוז'ה רזיאל תבור.

 

עורך:

אלמוג בהר

 

ראה אור במקור:

منشوراتالجمل

بغداد – بيروت٢٠١١

מוציאה להורג את המחשבות שלי: שירת עדי קיסר

 

מוציאה להורג את המחשבות שלי

 מַעֲמִידָה אוֹתָן בְּשׁוּרָה

נוֹגְעוֹת לֹא נוֹגְעוֹת

בְּקִיר לָבָן וְקַר

שֶׁל תּוֹדָעָה

מְתוּקָה מֵאֶרֶס

אַחַת

אַחַת

בְּתוֹרָהּ

עוֹמֶדֶת מוּלִי,

תָּמוּת בְּחֶנֶק

אוֹ אוּלַי

בִּירִיָּה.

 

 חלומות

בַּבֹּקֶר

הָעַפְעַפַּיִם חוֹרְקִים

וְהָרִיסִים נִצְמָדִים זֶה לְזֶה

אֶת מַה שֶׁהַלֵּב רָאָה

כְּשֶׁהָיִיתִי שָׁם

נִשְׁבַּעְתִּי לֹא לְסַפֵּר.

 

כָּתַבְתִּי כְּבָר

אֶת כֹּל מַה שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי

לְהוֹצִיא בְּנוֹזְלֵי גּוּף תַּקִּינִים.

וְהָרוֹפְאִים יַבִּיטוּ בְּתוֹצְאוֹת

בְּדִיקוֹת הַדָּם

וִיהַנְהֲנוּ בְּהַסְכָּמָה

שֶׁהַכֹּל סָדִיר

וּלְפִי הַמַּדָּדִים

וּבִטְוַח הַנּוֹרְמָה.

וּבִכְפָר קָטָן בְּדֶנְמַרְק

יוֹשֵׁב בְּמִרְפֶּסֶת

וְסוֹפֵר כֶּסֶף קָטָן

אוֹתוֹ אָדָם

שֶׁיּוֹם אֶחָד

יֵשֵׁב בְּמַעְבָּדָה

(אוּלַי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים)

וִיגַלֶּה אֶת הַמַּחֲלָה

וְאֶת כֹּל מַה שֶׁלֹּא

הִצְלַחְתִּי לְהוֹצִיא

בְּנוֹזְלֵי גּוּף תַּקִּינִים.

בְּיוֹם אַחֵר

(אוּלַי עוֹד עֶשֶׂר שָׁנִים)

יִמְחֲאוּ לוֹ כַּפַּיִם

בְּאוּלָם מָלֵא מִפֶּה לְפֶה

שֶׁל אוּנִיבֶרְסִיטָה

דּוֹמָה לְזוֹ שֶׁבָּהּ

יָשַׁבְתִּי פַּעַם

וּבְתוֹכִי שָׁט דַּם

שֶׁל טְוָח הַנּוֹרְמָה.

 

 כרוניקה

לִפְעָמִים חִיּוּכִים יְכוֹלִים לְהַעֲצִיב יוֹתֵר

מִדְּמָעוֹת.

בִּמְיֻחָד בַּלַּיְלָה

כְּשֶׁפָּנָסֵי רְחוֹב

רוֹקְדִים בְּרוּחַ

וְהָרֵאוֹת נִקְרָעוֹת מִצִּפִּיָּה

שֶׁיַּעֲלֶה כְּבָר הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

עַל הָעִיר הַמֵּתָה.

לִפְעָמִים דְּמָעוֹת יְכוֹלוֹת לְהָמִית יוֹתֵר

מִשְּׁתִיקוֹת.

בִּמְיֻחָד בָּרַכֶּבֶת

כְּשֶׁהַסַּדְרָן עוֹבֵר

וּמְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת כַּרְטִיס

וְהַלְּחָיַיִם בּוֹעֲרוֹת

שֶׁיַּגִּיד שֶׁכְּבָר בְּסֵדֶר

כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר שׁוּב לְהַבִּיט

בְּעֵצִים עֵירֻמִּים.

לִפְעָמִים שְּׁתִיקוֹת יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת קְדוֹשׁוֹת יוֹתֵר

מֵאֱלֹהִים עַצְמוֹ.

בִּמְיֻחָד בְּתוֹךְ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת

שֶׁשָּׁמְעוּ

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךְ אֲבָל

וְמְחַכּוֹת עַד שֶׁתִּכָּבֶה

הָאֵשׁ הַקָּרָה

שֶׁהִתְפָּרְצָה בְּתּוֹכַן

מְזוּזוֹת נְחָשִׁיּוֹת וְלוֹהֲטוֹת

שֶׁל זָרוּת מְמִיתָה.

קיום מצוות

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי

אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם

אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ וְקִיְּמָנוּ

וְצִוּוּנוּ

לְהִתְנַשֵּׁק בְּשַׁבָּת.

לשירים נוספים של עדי קיסר + מאמר "איך גיליתי את התימני שבי" בקפה גיברלטר

המילים שלי אונסות אותי: קובץ שירים של עדי קיסר

אוטודידקטית

לִמַּדְתִּי אֶת הַנְּמָלִים לְהַבִּיט אֶל הַשָּׁמַיִם

וְאֶת הַבִּרְכַּיִם שֶׁלִּי לְהִסְתַּתֵּר מֵהָרוּחַ

אִלַּפְתִּי אֶת הַמַּיִם לְטַפְטֵף מֵהַבֶּרֶז

וְאֶת הַטֶּלֶוִיזְיָה לְהִשְׁתַּחֲווֹת לִי

נְקֻדּוֹת חֵן צוֹמְחוֹת רַק בִּמְקוֹמוֹת

שֶׁהִסְבַּרְתִּי לָהֶן שׁמֻּתָּר

הַסִּיגַרְיוֹת נִדְלָקוֹת בֵּין אֶצְבְּעוֹתַי רַק כְּשֶׁקַּר

וְהָאֳנַשִׁים שֶׁבַּתְּמוּנוֹת מְחַיְּכִים אֵלַי

רַק בַּלַּיְלָה.

רַק הַזָּר הָרָחוֹק מְחַיֵּךְ אֵלַי גַּם בַּיּוֹם

וְאוֹהֵב אוֹתִי כְּשֶׁאֲנִי לֹא מַרְשָׁה

וּמוֹכֵר לִי בַּחֲזָרָה אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי

חֵלֶק

חֵלֶק

בִּמְחִיר מֻפְקָע.

פותוסינתיזה

אֲנִי צוֹמַחַת אֶל

הַחֹשֶׁךְ

וּמַכָּה  בּוֹ

שָׁרָשִׁים.

רְשָׁתוֹת סְבוּכוֹת

וּרְקוּבוֹת

שֶׁל

נִימִים

שֶׁנִּסִּיתִי

שֶׁיִּגַּע בָּהֶן

אֲוִיר

אוֹ לְפָחוֹת  כּוֹכָבִים.

סערה

רוּחוֹת פַּחַד שׁוּב מְנַשְּׁבוֹת עָלַי

אָז אֲנִי מִתְעַטֶּפֶת בְּךָ

וְכוֹרֶכֶת אוֹתְךָ סְבִיבִי

חָזָק חָזָק

עַד  שֶׁזֶּה

חוֹנֵק.

אֲבָל הַלֵּב בּוֹגְדָנִי

וְהַמַּחְשָׁבוֹת מִתְנַקְּמוֹת

וּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת

שֶׁל הַלֵּב

עֲדַיִן מְגַשְּׁשׁוֹת

בְּהִסּוּס נָחוּשׁ

אֶל הַהוּא

שֶׁנִּשְׁמָתִי עוֹמֶדֶת

דּוֹמֶמֶת

מוּל חַדְרֵי לִבּוֹ

הַשּׁוֹמֵמִים.

 

חצי הכוס

אֲנִי מְרִיחָה אֶת הַכּוֹס.

לֹא אִכְפַּת לִי

אִם הִיא מְלֵאָה

אוֹ רֵיקָה

זֶה הָרֵיחַ שֶׁלָּהּ

שֶׁמְּעוֹרֵר בִּי בְּחִילָה.

 

נקודת רתיחה

אֲנִי מִתְנַקָּה.

קוֹדֵם נִדְרַשׁ לְהָסִיר אֶת עַדְשׁוֹת הַמַגָּע.

הָעוֹלָם מִטַּשְׁטֵשׁ ומִתְרַחֵק.

אַחַר-כָּךְ אָכָּנֵס למִקְלַחַת

וְיִהְיֶה קַר.

לְאַט לְאַט יִתְחַמֵּם,

וַאֲנִי אַעֳבִיר אֶצְבָּעוֹת

עַל כֹּל אֵיבָר,

וְאֶדְרוֹשׁ שׁוּב בַּעֲלוּת

עַל הַיָד הַשְׁמוּטָה

הגַּב הַכָּפוּף

הַתַּלְתַּל הַסּוֹרֵר.

וּכְשֶׁאֶעֱבֹר אֶת פֶּתַח הַדֶּלֶת

לֹא תַּכִּירוּ אוֹתִי שׁוּב.

הדימויים מתוך ויקיפדיה, סלבדור דאלי 

שיר נוסף של עדי קיסר שהוקרא בלילה השחור התפרסם במדור "באסטה" של אתר העוקץ

עדי קיסר: adikeissar@gmail.com

אשכים יד ענוגה: שירי ליאור ווטרמן

Air Pressure / Complex Pile / Shit Pile  'Dominant en onvermijdelijk maar slechts gevuld met lucht'.  Made by Paul McCarthy (1945) | By FaceMePLS
Air Pressure / Complex Pile / Shit Pile 'Dominant en onvermijdelijk maar slechts gevuld met lucht'. Made by Paul McCarthy (1945) | By FaceMePLS | cc: flickr

באחד מביקוריי בצימר החדש, בדרום תל אביב, שמעתי את היוצר ליאור ווטרמן בהופעה והרגשתי דחיפות להביא את שיריו לפרסום במבוקש מס' 2. תהנו.

1.

באתי למקשה שלנו

הפירות אשכוליים וצבעוניים

לפת וכרשה

באתי למקשה אמא

הגיחון והפישון

שלשולים נדחסו לתוך סדק באבטיח.

ואת צווחת מעל לסל הההפוך

הסומסום מפוזר על השדיים המקומטים

ופירות הבלדי הצמוקים מרוחים בבוץ.

חפרתי בור מתוק, אמא, בתאנים הרקובות

לקבור בו רק אותך

בתאנים הרקובות שלמרגלות העץ חפרתי

בבשר הציפרניים.

וסביב הבנות, שרועות בתנוחות מפתות

ואני משנן לעצמי: הן מתות.

האבנים הקטנות חודרות בין הציפרניים לבשר

"מים"

שומע את קולך הגווע, סבא,

ואני, גופי משותק

גפיי נקרשו ונבללו בשפיך לעיסה עם בוץ, דם וצואה

הסהר רך אבל פניך חדלו מלהחזיר אור

הכאפייה שלך ריקה, סבא,

והלחשוש: "מים.." בתוכה נדם.

2.

שלום, קוראים לי מרים, אני גרה בבת ים ואני דו. עכשיו אני מחפשת את הדרכון שלי. מחפשת מחפשת… אה הנה.

אשכים/יד ענוגה. אשכים/ יד מחוספסת, ביצים בבד רטוב אטום ולא נושם

שלום קוראים לי מרים ואני בי. אין לי זוגיות קבועה.

-ננסי?

מה

ננסי, את יודעת איפה הדרכון שלי?

– למה?

אני נוסעת

-לאן?

נוסעת

-תבדקי במגירה

זונה. הא הנה!

שלום, אני גרה בבת ים ואני בי סקסואלית. הגעתי למאהל הזה כי נמאס לי. הפכתי את הבית היום עד שמצאתי את הדרכון. הדו הן ממש לא לסביות.. זו ננסי. גם ננסי בי. שתינו לוקחות בחשבון שהשנייה לא יכולה לספק מטרייה מושלמת. אנחנו ביחד גם ממקום של עסקים. אנחנו חושבות שזו טעות לעשות את ההפרדה הזו שבין עסקים לבין גופניות ומין.

חוטיני עלול לשמש מיגלשה יעילה מאד לחיידקים מהרקטום אל פנים הנרתיק. אצבעות מחוספסות, ויניל. אצבעות מחוספסות – ניירות במגירה החשוכה. ננסי? מה. ננסי? מה. את רעבה? בא לי אוכל.ננסי? מה. למה קראת לי זונה? כי עיצבנת אותי, פרה. למה קראת לי זונה? כי התנהגת כמו זונה. למה אמרת לי זונה? למה אמרת לי

דווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו למה אמרת לי בייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

דווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו בייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי