וזה מה ש'ערס פואטיקה' עשתה. הבעיה שלהם נהפכת לבעיה של כולם"

הערב~! תכינו את נעלי הריקודים. חגיגה של אסופה חדשה~ יש שיאמרו- קולולולולולולו
הערב~! תכינו את נעלי הריקודים. חגיגה של אסופה חדשה~
יש שיאמרו- קולולולולולולו

ד"ר קציעה עלון חושבת שיש שינוי מהותי בשנה האחרונה ביחס לשירה המזרחית. "בערב באוניברסיטת תל אביב שנערך לפני שנה", היא מספרת, "הכותרת היתה 'שירה מזרחית, האומנם?'. כלומר עצם הקיום של שירה מזרחית הועמד בספק. כמו ששואלים, העם הפלסטיני, האם הוא קיים? היום כבר ברור שזה קיים. השיח כבר סובב סביב המאפיינים, הגורמים, וכו'". הסיבות לשינוי רבות, היא אומרת. "תנאי הנראות השתנו מעיקרם. יש משוררים קודמים שסללו דרך, ישנם הספרים שלי ושל יוחאי אופנהיימר ('גולים: שירה מזרחית בישראל', א"א). חלק מהשינוי קרה בזכות המשוררים הצעירים האלה עצמם, שהתאגדו ולקחו על עצמם את התווית הזאת של הערס עם החיבור לשירה. אין ספק שהם קיבלו השראה מדברים קודמים, כמו תנועת 'גרילה תרבות', למשל" (קבוצה ששילבה בין קריאת שירה להפגנות מחאה).

עלון מציינת שני קטבים בתוך השירה המזרחית עצמה. האחד קיצוני, חריף, מיליטנטי, ואותו מייצגים בין היתר מואיז בן הראש, סמי שלום שטרית ומתי שמואלוף. הקוטב השני רך בהרבה ואותו מייצגים בין היתר משה אוחיון, חביבה פדיה, שמעון אדף ושבא סלהוב. "ערס פואטיקה מצטרפים לקוטב הראשון, הקיצוני", אומרת עלון. "המתח בין שני הקטבים האלה מעניין מאוד". לדעתה, התיוג של שירה כמזרחית אינו מוביל להתבדלות. "זה מורכב יותר", היא אומרת, "מתוך ההתבדלות ההתחלתית הזאת יותר קל בסופו של דבר לשלב את עצמך. המאבק מפסיק להיות פנימי, הוא יוצא לזירה הציבורית. זה מה שהסדרה של אמנון לוי עשתה וזה מה ש'ערס פואטיקה' עשתה. הבעיה שלהם נהפכת לבעיה של כולם". לכתבה המלאה

בחיפוש אחר מקום בעולם: שלומי חסקי, בקרן הרחובות המקבילים, הוצאת עמדה, 2013

בספר השירים השני שלו, "בקרן הרחובות המקבילים", שלומי חסקי לעיתים מצליח לקחת את המוסכמות החברתיות ולהפוך אותן לשירה. זאת, אף שהמוסכמות הללו שוכבות מסביבנו, כגרוטאות שאין להן דורש. 

בכתיבתו, חסקי ממשיך את מסורת הרוקנרול של רוני סומק; זו אותה כתיבה מזרחית מוכרת, שדוגלת באמירה חברתית, שמצליבה מטפורות. ובתוך כך, יש לחסקי בקובץ השירים החדש שלו שירים רבים על בית שמתפרק.

אם בספרו הקודם, "האקדמיה ללשון מגומגמת" (2009), נגע חסקי רק בעדינות במשפחה, הפעם הוא מוכן להתמודד עם המבנה המשפחתי שהביא אותו ללשון המגומגמת. הוא נע עמוק, למטענים מן העבר, שיוצרים גבריות שמחפשת קול ומבנה.

השיר הפותח את השער הראשון של הספר, "סבנטיז", מלמד מייד על היכולת המשוכללת של חסקי לקחת חומרי יום־יום ולהפוך אותם לחידה יפהפייה. בשיר, שכותרתו "ילדות", הוא כותב:

"אבא בגופיית עבודה / צועד אחריי / מפציר שאשמור על שווי משקל / אמא חובשת פצעים / חצי לחם שחור / חביתה שתי ביצים / אין אתמול עוד לא מחר / שני בתי כנסת / אחד בית משוגעים".

דווקא הסוף של השיר, שתלוי בין אלוהים משוגע (אחד בית משוגעים ששווה אחד אלוהים), מרמז על בית בלתי מושג, שבו השפה הגברית היא זאת של מרחב העבודה. השפה הנשית אצל חסקי היא שפה פצועה, ומתגלה מאוחר יותר בגלל היעדר האב שעובד כל הזמן. ילד המהגרים נזרק קדימה לבצע את המשימה הבלתי אפשרית – להאמין באלוהים שנעמד בין הוריו.

בשיר "קיצור תולדות הנס כריסטיאן אנדרסן" כותב חסקי:

"אמא שלו בטח חלמה לשחק אותה נסיכה על עדשה, / אך הסתפקה בלהיות אלכוהוליסטית / לא אנונימית, ובעת שאביו הסנדלר ירה צרורות מסמרים משומשים אל / סוליות נבוכות השתוקקה אחותו הזונה לחדור בנונשלנטיות לנעליה / הנוצצות של בת הים הקטנה."

חסקי מערבב מיתוס אירופי ומציאות ישראלית – בהצלחה לא מבוטלת. האלגוריה לגאולה לאומית לבנה, אירופית, מתפרקת אל מול מציאות בנאלית של אם אלכוהוליסטית, אב שלא מפסיק לעבוד ולא נמצא בבית ואחות זונה. בהמשך השיר הוא כותב: "ורק הוא, / שלא מצא חנות שתסכים למכור / עור עבה לגופו המדמם, התנחם באינספור פנטזיות על מלכת שלג"; הילד כבול בתוך המלודרמה המשפחתית הזעיר־בורגנית, ומסתפק בחלומות.

אולי בגלל הטרגדיה הזו, ובגלל חוסר האפשרות לנוע, הספר נקרא "בקרן הרחובות המקבילים". הגיבור בשיריו של שלומי חסקי מחפש מקום בעולם. הוא עומד במקום בלתי אפשרי – בין אביו הנעדר לבין אמו הפגומה. הוא אינו מצליח לבחור רחוב לצעוד בו, אלא תקוע, לנצח, בקרן זווית שלעולם לא תיווצר בין רחובות מקבילים.

בקרן הרחובות המקבילים / שלומי חסקי, עמדה, 54 עמ' |הדברים התפרסמו לראשונה בעיתון ישראל היום
"שלומי חסקי: חברות וחברים, לפני זמן קצר טלפנה אליי חברה, סיפרה לי שמופיעה היום ב"ישראל היום" ביקורת מאת מתי שמואלוף על אודות ספר שיריי החדש "בקרן הרחובות המקבילים", והואילה בטובה לסרוק עבורי את הכתבה ולשולחה אליי. קראתי את הביקורת, שמחתי עליה מאוד, אך בה בעת נזכרתי במאיר אריאל זצ"ל שכתב באחד משיריו: "אני לא יודע לאן השיר הזה סוחב אני לא קובע כאן אני רק הכותב…" רוצה לומר, אחד הדברים שאני כה אוהב בשירה הוא שכל קורא יכול לקחת את מילותיה ומסריה לאן שיחפוץ, לברוא לו עולם חדש מתוך המילים שכתב היוצר, ולרתום אותן להיכן שנראה לו כמתאים עבורו באותה עת. (ראו, למשל, את השיר המצ"ב "קיצור תולדות הנס כריסטיאן אנדרסן", שנכתב על פי הביוגרפיה של אנדרסן, וששמואלוף לקח זאת למקום אחר לחלוטין.) זו לדעתי החירות הענקית שיש לקוראי השירה, וטוב שכך. כאן כמובן גם המקום להודות מקרב לב למתי שמואלוף היקר. ועיקר העיקרים, שתהיה שבת של שלום ושלווה לכולנו! "

ההופעה האחרונה שלי במזרח התיכון: כדורי הרגעה בדבש

כחלק מהאירוע שיצרו אלה נובק ואלפרד כהן "אחוזי לחות" שבו משוררים ומוזיקאים חברו ביחד לבצע קטעי פרפורמנס שונים, החלטתי להזמין את גלעד רוט מלהקת "להקת" לנגן על הסקסופון בזמן שאקריא את יצירת המופת "כדורי הרגעה בדבש" לעילוי נשמת גבריאל בלחסן. הנה התוצאה בשני חלקים: המשך קריאת הפוסט "ההופעה האחרונה שלי במזרח התיכון: כדורי הרגעה בדבש"

תעלו על התדר של עדי קיסר בקפה גיברלטר

20130720-101321.jpg

לפני שבוע עדי קיסר עורכת "ערס פואטיקה", אירחה אותי בפנתיאון של קפה גיברלטר ברדיו של התדרבתוכנית הקראנו והשמענו יצירות פואטיות ומוזיקליות מן המזרח בין השאר של סמי שלום שיטרית כותב קסידה לזכרו מחמוד דרוויש ושיר מקסים על אכילת מנגו של ברכה סרי ז״ל. הבאנו שירה מעולה אלמוג בהר וראפ של קלקידן ותרגום של יוסי יונה ל׳פוג אל נחל׳ ועוד. תהנו

פרופ' יוסי יונה: אם מישהו חושב להחליף את ההמנון העיראקי בהמנון חדש, אז אחד המועמדים שמן הראוי שיחליפו אותו זה בטח השיר "מעל צמרות הדקלים". זהו שיר שכל יוצאי עיראק בישראל, ולא רק הם, שמעו אותו פעמים רבות. אין פלא שגם דודו טסה, הנכד של אחד מגודלי הזמר העיראקים, הקליט ביצוע משלו לשיר הזה. אז הנה דודו טסה חג "מעל צמרות הדקלים; והנה התרגום שלי למילות השיר המוכר.

מעל צמרות הדקלים (فوق النخل)

מעל צמרות הדקלים, הו אבי, מעל צמרותיהם הנישאות
איני יודע הזהו בוהק הירח או לחייה הסמוקות
באלוהי אשבע כי איני רוצה בה אך כרוך בה ללא מוצא

וכי ישאלוני מה מקור מחלתי אומר את היא מקורה
כך נגזר עלי, הו אבי, וכך האל רצה
באלוהי אשבע כי איני רוצה בה אך כרוך בה ללא מוצא

אני שטרחתי סביבך ושאת כוחותי עליך כיליתי
הכיצד תתכחשי לכל אשר למענך עשיתי
באלוהי אשבע כי איני רוצה בה אך כרוך בה ללא מוצא

לא אפנה עורף לאהבתי גם אם התאיידה ונעלמה
עודי מייחל שתחייה עמי, זו שפרי ההדר ניחוחה
באלוהי אשבע כי איני רוצה בה אך כרוך בה ללא מוצא

**

שבוע טוב!

לנצח את החונטה של הזין: פוסט סרטונים מהשקת "האסון מתחיל בארוחת עסקים"

ב-26.6.2013 יצאתי למסע להשקת "האסון מתחיל בארוחת עסקים". ביקשתי את עזרתה של הצלמת הנפלאה של "ערס-פואטיקה" יעל ברדנט והיא נעתרה לצלם את ההשקה. עבדתי עם נגן כלי ההקשה, גונן ויזל מלהקת "להקת" אותה הכרתי דרך יעקב ביטון ואת שיריה אהבתי מאוד. עשינו חזרות וגם הצטרף אלינו המתופף עאדל. בנינו סט של שירים מתוך הספר שהפכנו למסע בתוך מדבר מזרח תיכוני, ממצרים, לעיראק, ועם עצירה באנדלוסיה. היוצר ואיש "ארץ חדשה" רני בלייר נידב לי את הבר/מסעדה "ברנר" שבו הוא שותף. קנינו שמפניה, בירות, הזמנו את כל החברים ומכרנו את הספר במחיר עלות ויצא ערב מעולה. הגיעו מעל ארבעים איש, כולל אימי ואחותי שמאוד התרגשו. חברים באו מירושלים ומחיפה.

באותה הקלישאה של "הקיץ של אביה" פחדתי שלא יבואו אנשים ולא הבנתי מדוע כולם מאחרים (קבענו בשמונה ואנשים הגיעו בתשע ובעשר). פתאום, שכחתי לרגע, איך אני בעצמי מאחר לאירועים ואיך זאת בעצם ההתנהגות התל אביבית. כשהמקום התמלא עמדנו מול בעיה של מיקרופון. אבל חברי הטוב הסופר אייל בן משה הלך והביא מהבית את המגאפון של גרילה תרבות והצלחנו להעמיד הופעה, שבה אני גם הייתי חופשי להקריא את השירים לצד הקהל. כי המיקרופון היה אלחוטי. בסוף האירוע הייתה לי הפתעה מצד חבריי, אלה נובק, להקת להקת, יעקב ביטון שהלחינו את אחד משיריי ומאוד ריגשו אותי. בנוסף גם המאייר של הספר רותם מקריית גת הגיח והקריא לכבודי משירתו. לאורך כל הדרך ליוותה אותי חברתי המשוררת והפעילה איילה חננאל וגם דני גרוסמן שווד בלייר ג'ונס.

באחד מהשיאים בהקראת "אל תאמר שר הביטחון, אמור שר המלחמה" מצאתי את עצמי עובר ומשביע כל צופה בהקראה שיעזור שהחונטה של הזין תעבור מעלינו ונחזור לנורמליות. אז נסיים במילים "עוד מעט, עוד מעט, ברק זחוח עומד לרדת"

את הלילה המטריף סיימנו במסיבה מג'נונה לגמרי בתוך המוזיקה של הסהרה שהוביל אותנו מוחמד ג'באלי באנאלולו. המוזיקה כל כך התחברה לטקסטים ורק אלוהים ידע לעשות את החיבור הזה. כידוע, זהו ספר השירה האחרון שלי, אז תהנו מאחת מההופעות האחרונות.

תרכשו את הספר במחיר מבצע באינדיבוק ותפיצו את הבשורה.

אוהב

מתי

פינו את התקווה

***

בלוז שחור תלוי על עץ תלוש

***

האסון מתחיל בארוחת עסקים / יש מילים בעברית שאי אפשר לתרגם לשום שפה

***

מאה ועשרים ואחת מלחמות של הלב

***

הגרתי למדינה הלא נכונה

***

סיבת המוות: נחנק משירי אהבה

***

אל תאמר שר הביטחון, אמור שר המלחמה

***

ישראל

***

"האסון מתחיל בארוחת עסקים" מחכה רק לך

מקריא בהשקת אסופת "ערס פואטיקה" בהוצאת גרילה תרבות |
מקריא בהשקת אסופת "ערס פואטיקה" בהוצאת גרילה תרבות

טוב, בשורה אחת טובה לכל מנוי/ות האתר. ספר השירה הרביעי שלי "האסון מתחיל בארוחת עסקים ניתן לרכישה באתר ההוצאה "נהר ספרים". את הספר כתבתי בשלוש שנים האחרונות, כניסיון להיחלץ מהזעם ולהגיע יותר לצד ההומוריסטי של חיינו בקולוניה. את התהליך התחלתי כשהייתי כחוקר באקדמיה והכרתי את צ'יקי ופתחנו את תנועת גרילה תרבות.  עזבתי קצת את הרצינות שאיפיינה את הספר הקודם "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" שיצא גם הוא בהוצאת נהר ספרים. הספר הקודם הפך לספר קולי כחלק מהמהפכה של האי קאסט וגם שירים מתוכו הולחנו. בזכותו נסעתי לסדנת תרגום בברלין ושירי תורגמו באחד מהמאגר הבינלאומיים הגדולים של השירה.

הכרזתי ש"האסון מתחיל בארוחת עסקים" הוא ספר השירה הרביעי והאחרון שלי. ועצוב לי להיפרד ככה מעולם השירה. אבל אני כותב במרץ פרוזה שפורצת בי ומבקשת קהלים חדשים (בשנה הבאה ייראה אור ספר סיפוריי הראשון). את ספר השירה הרביעי ערך היוצר והמוציא לאור ראובן מירן, שעושה עבודת קודש בהוצאת "נהר ספרים" במיוחד בימים אלו שאפילו הוצאות גדולות מתקשות לשרוד.

יצא וראיינו אותי למדור הספרים של "מעמול: אתר הסטודנטים במכללת ספיר" אז תוכלו ליהנות מהתשובות שלי ל-12 שאלות ואולי תעלו על הוייב ותרגישו את השינוי שחל בי. דווקא "האסון מתחיל בארוחת עסקים" פרץ מעצמו, והביא לי הפתעות רבות, הספר למרות התוכן הלא פשוט, בשפה המצחיקה הצליח להביא לעצמו הן מענק יצירה מאקו"ם והן מקרן רבינוביץ לאומנויות בתל אביב. המענקים לספר, יידעו אותי שזה תינוקת לא רגילה. שיר הנושא של הספר כיכב באסופת המחאה שערך המשורר והמבקר אילן ברקוביץ' במדור תרבות וספרות "הארץ". העורך שלי החליט לשים את הדברים שנכתבו במבוא לאסופה על גב הספר:

"רבים מהמשוררים הישראלים המוגדרים 'משוררי מחאה' או 'משוררים חברתיים' אינם באמת כאלה. השירים שנבחרו לאנתולוגיה שלפנינו אין בהם התיימרות לשורר מחאה מעֶמדה מדומה של סבל. הם יודעים כי 'האסון מתחיל בארוחת עסקים', כשם שירו של מתי שמואלוף, שנבחר להוביל את האנתולוגיה הזאת, על שום המוּדעות החשובה שהוא מציג לעצם המעשה: מחאה אמיתית נוצרת כאשר האדם המוחה, במקרה הזה המשורר, מוכן לשלם מחיר אישי על דבריו; כאשר הוא יוצא נגד הזרם. כאשר הוא מסתכן בכתיבת הבלתי מותר, הסמוי מן העין, ומסרב לארוחת העסקים."

[אילן ברקוביץ', "הארץ", תרבות וספרות]

שירה היא כמו בדמינטון

אני חושב שבחודש הבא אעשה השקה ביחד עם מסיבת יום הולדת 41. אבל אני נרתע. אני מפחד מהמילים. מה יקרה לי ולהן כשהן יגלו שהספקתי לתת להן אוויר לנשימה. מה יקרה כשספרי השירה האחרים ירצו עוד אחים ואחיות. אני לא יודע מה יקרה אז. אני מקווה שאשרוד. בכל מקרה משוררים לאחרונה רק מתים, וקשה היה להיפרד מברכה סרי היקרה ז"ל ולפני כן משי אריה מזרחי ז"ל ועוד כותבת ולוחמת רדיקלית תקווה לוי ז"ל שעוד כתבה שירים ב"מאה שנים – מאה יוצרים" שערך סמי שלום שיטרית (ערך במיוחד בכדי להראות מאה שנים של יצירה מזרחית, אבל את הספר כנראה ששרי רז לא קראה).

מה נשאר מהחיים שלנו? בשביל מה אנחנו בכלל חיים אותם? בשביל מה לצאת מהמיטה בבוקר? את השאלות האלו המשוררים על עוניים, ודלותם מתקשים לענות, כשאין בכלל את הבשר הנחוץ לארוחה. אז במקום זה אנחנו דורשים ארוחה ומקווים לקבל. מקווה שתהנו מהספר וניפגש בהשקה, ומי שיכול שיעשה קופי פייסט למסך ותראו אם עמדתי במילה ולא כתבתי עוד ספר שירה. יש לי עוד הרבה מה לומר, אבל בינתיים אעצור פה. מבטיח פוסטים עם טעימות וגם כמה שיותר להקריא משירי הספר החדש באירועים הבאים:

  • 11.6 הכנס הבינלאומי של איגוד הכללי של סופרים בישראל שייערך בכפר מראר
  • 13.6 גרילה תרבות עם להקת להקת
  • 14.6 בהשקת ספרה החדש של נעמה גרשי, ג'וז לוז
  • 18.6 בהשקה הירושלמית לאסופת ערס פואטיקה
  • 19.6 באירוע לזכרה של ברכה סרי בקטמונים בירושלים

צפו בי מקריא את "ישראל" הומאז' לאלן גינזברג ז"ל ב"ערס פואטיקה" מס' 4 בגן העיר

שבוע טוב!

נ.ב. תבדקו את ספרי השירה החדשים של יעקב ביטון ושל לורין מילק. שירה חזקה ביותר!

שביתה למען עובדי הקבלן – המאבק של כולנו

cc: flickr | Struggle By eflon
cc: flickr | Struggle By eflon

ההפרדה שעושים המעסיקים והממשלה בין עובדים מן המניין לבין עובדי קבלן, פוגעת גם בעובדים הנחותים אבל גם בלכידות החברתית שלנו. שר האוצר טוען שהשביתה שמתכננת ההסתדרות מיותרת, אבל בואו נהיה מציאותיים – מצב עובדי הקבלן לא ישתפר ללא מאבק המשך קריאת הפוסט "שביתה למען עובדי הקבלן – המאבק של כולנו"