פרסום ראשון שלי בגרמנית

פרסום ראשון שלי בגרמנית. ייחלתי לכך המון זמן. חמש שנים שאני פה. והנה מצאתי מוציא לאור שגם יוציא בסוף השנה את אסופת שיריי. או יותר הוא מצא אותי. ראשית הוא הזמין אותי להרצות על ההגירה של הוריי לישראל ממדינות ערב [עיראק, איראן וסוריה] וגם שלי לברלין. כתבתי את ההרצאה של שלוש רבעי שעה באנגלית. אחר כך המוציא לאור ובת זוגתי תירגמו ביחד לגרמנית, [ביחד התרגומים הנפלאים של יאן קונה לשיריי] בתוך כך משולבים שירים בספרון הזה וזה הכי חשוב, לא להישאר בסיפור, אלא גם לתת לשיר לספר את הדהודי הלב.
זה לא מובן מאליו בחוויה המזרחית שלי, להיות זה שדבר על הגירת משפחתי הבלתי אפשרית בישראל, שהתאמצה להיות "מערבית" ופתאום אני זה שמהגר לתוך המערב, ואני זה שעובר בין שפות ומשלב ביניהם במשפט אחד. הפרמיס של הספרון החמוד הזה, שמשלב שירים חדשים וישנים, הוא מה קורה למשורר/סופר שנמצא בין שני המחנות? מה קורה כשאתה מתגורר מחוץ לחומות ירושלים ובעצם גם מחוץ לתרבות הגרמנית , ובכל זאת מה נוצר בין לבין? אני מחבר בין פרקים בביוגרפיה הפואטית שלי. בתוך כך אפשר להעלות על הרכבת מחיפה לבגדד, בין רוח ג'דידה, גרילה תרבות, ערס פואטיקה, פואטיק חאפלה ועד לימינו.

 שלושה שירים

שלושה שירים שהתפרסמו לראשונה בכתב העת "לקט" בעריכת טלי וייס. המשך קריאת הפוסט " שלושה שירים"

מתגעגע אליך נדב, מתי תחזור משם וננגן ביחד?

נדב ואני בלוס אנג'לס

קראו לו נדב. הכרתי אותו בארה"ב. הוא בדיוק נסע לשם ללמוד מוסיקה בM.I.T בלוס אנג'לס. אני הייתי בחור עם ראסטות שחצה את ארה"ב והגיע לעיר הרוק, לוס אנג'לס. היה לנו חבר משותף, גיא, והוא גם למד שם. מג'ם לג'ם התגלגלנו בשנות התשעים, ברחובות העצובים של עיר החלומות, בהוליווד. מסע בעקבות שיר שכתבתי לזכרו. המשך קריאת הפוסט "מתגעגע אליך נדב, מתי תחזור משם וננגן ביחד?"

השורשים הכהים של יצירת רוני סומק: האפשרויות החדשות בשירתו ובעבודתו החזותית

גיליון חדש של כתב העת "גג" עם מאמר חדש שלי על היצירה של רוני סומק  [עמוד 13]. המשך קריאת הפוסט "השורשים הכהים של יצירת רוני סומק: האפשרויות החדשות בשירתו ובעבודתו החזותית"

כתב העת "הדור" – היחיד שמפרסם כיום שירים, סיפורים ומאמרים בעברית בארה"ב

כתב העת "הדור" הוא כתב העת הספרותי היחיד שמתפרסם בעברית. היה לי הכבוד לפרסם בו שירים חדשים, שאני הוגה בהם בתקופה האחרונה. תודה לעורך לב חקק ובקרוב אקפוץ וגם אקרא את כל החומרים המעניינים שבתוכו. בעצם יש שני כתבי עת דיאספוריים, כלומר שמתקיימים מחוץ לישראל ושומרים על העברית, באירופה מכאן ואילך ו"הדור" בארה"ב. אמנם זה לא הרבה, יחסית לעובדה שרוב של היהודים חיים מחוץ למדינת ישראל. יחד עם זאת, היצירה הזאת מראה שהעברית יכולה לשרוד ללא לאומיות. ארחיב על כך בפרויקט שאני עוסק בו לאחרונה לכשאוציאו לאור. המשך קריאת הפוסט "כתב העת "הדור" – היחיד שמפרסם כיום שירים, סיפורים ומאמרים בעברית בארה"ב"

"וְהִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד עִם הַמִּזְוָדָה, וְהַסְּפָרִים בְּיָדִי…"

ציור: מאיר פיצחזדה
ציור: מאיר פיצחזדה

המשך קריאת הפוסט ""וְהִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד עִם הַמִּזְוָדָה, וְהַסְּפָרִים בְּיָדִי…""

"כְּמוֹ דַּיָּג בְּחוֹפֵי הַזְּמַן, אֲנִי מַשְׁלִיךְ חַכָּה עִם פִּתְיוֹן סְפָרִים לָדוּג שִׁיר מִתּוֹךְ אוֹקְיָנוֹס שֶׁל אוֹתִיּוֹת עַתִּיקוֹת…"