זה קרה שנה אחרי שהגעתי לברלין. הרגשתי רגש עז לפרסם ספרון קטן של שירי אהבה ופרידה, וקראתי לו "פרידה בברלין". זאת למרות שבשנה הקודמת כבר פירסמתי את ספרי הרביעי. אולי זה היה החורף הראשון בצפון אירופה, ואולי זה הרצון לנצח את הבדידות שנחתה עלי, out of now where. בכל מקרה, עקפתי את כל המערכת הממסדית, בלי עותק שיתפרסם בנייר, בלי השקה ובלי יח"צ. פשוט ספר דיגיטלי, שעלה לאוויר במחיר שווה לכל פועלת ופועל.
אחד השירים מהספר, "המילים על העזיבה" ממשיך לנסוע רחוק. הוא הולחן על ידי הזמרת ניצן ברנשטיין, הוא פורסם בכתבי עת, במחקרים, בעיתונים, בתערוכות, ועכשיו המוזיאון היהודי בברלין מפרסמו כחלק מהתערוכה " A wie Jüdisch". אז לפעמים צריכים לעשות דברים בלתי רציונליים. זה מה שאני מנסה לומר פה. תודה למוזיאון. צילום: גל כדן. המשך קריאת הפוסט "השיר על העזיבה"

היום בעיתון ידיעות אחרונות.

חִנּוּךְ לְנַוָּדוּת בַּשִּׁירָה

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת הַאִם אֲנַחְנוּ מִתְכַּוְּנִים לְהִשָּׁאֵר פֹּה
כְּאִלּוּ גָּדְמוּ לַחַיִּים אֶת הַיָּדַיִם
שֶׁיִּמְשְׁכוּ אוֹתָנוּ לַמַּסָּעוֹת
לִבְרֹחַ מִשּׂוֹנְאֵי הַזָּרִים הַפַּטְרִיוֹטִים לַשִּׂנְאָה
לְהִתְאַהֵב בַּמָּקוֹם הַזֶּה וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לָאֵיבָה
אַתְּ שׁוֹכַחַת שֶׁהַתְּפִלָּה נוֹעֲדָה
לְהִתְנַגֵּד לַנֶּצַח, לְעָתִיד, לַדְּמָמָה וְלַכְּלוּם
וְלִמְתֹחַ אֶת הַמִּלָּה שַׁיָּכוּת
עַד שֶׁתִּהְיֶה לַנָּחָשׁ הַבּוֹלֵעַ אֶת זְנָבוֹ

תודה לכתב העת "על הדרך" על פירסום השיר מתוך ספרי האחרון "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים".

שני שירים חדשים באתר סלונט.

זְכֹר אֶת אֲשֶׁר עָשְׂתָה לְךָ הַשִּׁכְחָה

כָּל רֶגַע מֵאִתָּנוּ חָקוּק בַּשִּׁכְחָה

רֶגַע מְדַמִּים זִכָּרוֹן,

רֶגַע בּוֹדִים תְּחוּשָׁה.

הַחֲלוֹמוֹת מִתְכַּתְּשִׁים עַל הָאֱמֶת

הַסִּיּוּטִים מְשַׂרְטְטִים אֶת הַשִּׁירָה

בִּמְצוּלוֹת הָאוֹר מְדַבְּרִים בַּחֲשֵׁכָה.

עַל שְׂפַת סִפְרוּת הַיָּם הַתִּיכוֹן

כְּמוֹ דַּיָּג בְּחוֹפֵי הַזְּמַן, אֲנִי מַשְׁלִיךְ חַכָּה עִם פִּתְיוֹן סְפָרִים

לָדוּג שִׁיר מִתּוֹךְ אוֹקְיָנוֹס שֶׁל אוֹתִיּוֹת

עַתִּיקוֹת

וְהַלֹּא־נוֹדַעַת מוֹשֶׁכֶת אוֹתִי בְּחוּטֶיהָ, בְּגַלֶּיהָ,

בְּקַשְׂקַשִּׂים מַבְרִיקִים לְאוֹר הַיָּרֵחַ, בְּרֵיחָהּ הַמּוֹשֵׁךְ אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה,

מְחַיֶּכֶת עַל מַאֲמַצִּי לִלְכֹּד אוֹתָהּ, מַמְלִיחָה אֶת רְצוֹנִי

וּמוֹשֶׁכֶת אוֹתִי אֶל מְצוּלוֹתֶיהָ

וְאִם תִּרְאוּ לִוְיָתַן פֶּחָם נָדִיר

מִתְאַבֵּד עַל הַחוֹף בְּעַצְבוּת שֶׁאֵין לָהּ קֵץ

דְּעוּ שֶׁאֲנִי כְּמוֹ פְּנִינָה מַבְהִיקָה

בְּתוֹךְ צֶדֶף מַכְסִיף מִגַּעְגּוּעַ

לְמִלִּים.

הקשיבו לח"כ איתן כבל קורא יפה יפה! – היום בפתח ישיבת ועדת הכלכלה בכנסת, את השיר שלי "אני מכיר אישה אחת", שעדיין לא פורסם בשום ספר. זה שיר שנכתב במקום כל כך אינטימי, לאהבת חיי והנה הוא נוסע למקום הכי ציבורי, והכי פוליטי. לוקח שנים לביית את המילים הפראיות שייכנסו לתוך הצליל העדין שאתה שומע בלב, לוקח יותר זמן, עד שהן מקבלות הכרה במקומות שלא דמיינת. תודה לך חבר הכנסת איתן כבל, זאת מתנת יומולדת הכי יפה שיכולתי לקבל. תודה אלונה מרים ונתנאל דיין. המשך קריאת הפוסט "ח"כ איתן כבל פותח את ישיבת ועדת הכלכלה בכנסת עם השיר "אני מכיר אישה אחת""

קראו לו נדב. הכרתי אותו בארה"ב. הוא בדיוק נסע לשם ללמוד מוסיקה בM.I.T בלוס אנג'לס. אני הייתי בחור עם ראסטות שחצה את ארה"ב והגיע לעיר הרוק, לוס אנג'לס. היה לנו חבר משותף, גיא, והוא גם למד שם. מג'ם לג'ם התגלגלנו בשנות התשעים, ברחובות העצובים של עיר החלומות, בהוליווד. מסע בעקבות שיר שכתבתי לזכרו. המשך קריאת הפוסט "מתגעגע אליך נדב, מתי תחזור משם וננגן ביחד?"