וזה מה ש'ערס פואטיקה' עשתה. הבעיה שלהם נהפכת לבעיה של כולם"

הם לא חוששים להבליט את התרבות המזרחית, הם לא פוחדים שיקראו להם "ערסים" והם לא מחכים לאישור מהממסד הספרותי. איך הצליחה "ערס פואטיקה" להתסיס את עולם השירה בארץ ולמשוך קהל רב לאירועים שלה? (אלי אליהו בכתבה חדשה)

ילד הולך לאיבוד | מוקס נוקס, שמעון אדף

"מוקס נוקס", הרומאן החמישי של שמעון אדף, הוא גם הביוגרפי ביותר שלו. מתוך היחסים הבלתי אפשריים בין המשפחה הדתית והעיירה הרחוקה לבין עולם האמנות, יוצר אדף סיפור חניכה על גיבור פגיע ועל אהבות לא ממומשות.

תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית

תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית

בעניין "שלילת הגלות" – פנטזיה מזרחית: על הלב הקבור – שמעון אדף

בשיא הפעילות של תנועת הקשת הדמוקרטית המזרחית עזב ד"ר מאיר בוזגלו את התנועה על מנת להקים מפעלי תרבות שיישלבו את ההשכלה שאצרה המסורת היהודית של חכמי ארצות ערב, ביחד עם פעילות חברתית ותודעה מזרחית. לטענתו הקשת הדמוקרטית המזרחית הפכה לקשת הדמוקרטית החילונית ואיבדה את הכלי המרכזי לשינוי חברתי שהוא הישענות על אלפי שנות מסורת יהודית מזרחית. הדחיה של הקשת הדמוקרטית המזרחית את העושר הגלום בחוכמת המסורת היהודית קשור לשלילת הגלות בישראל. אמנון רז קרקוצקין במאמרו הקאנוני "גלות בתוך ריבונות" (התפרסם בתיאוריה וביקורת 4, סתיו 1993) הראה לנו כי הציונות כפרקטיקה היסטורית ותרבותית דחתה היבטים שהוגדרו כגלותיים, ודחייה זו שימשה כבסיס לכינונו של היהודי החדש והאנטי-גלותי, המשוחרר לכאורה מכבלי המסורת. נדחתה שורה של תכונות מוגדרות שיוחסו ל"גלותיות" (""חולשה", "פסיביות" וכיוצא באלה), אך גם מסורות תרבותיות שלמות שנתפשו "כגלותיות" (תופעה שהייתה בולטת במיוחד לגבי היהודים יוצאי ארצות ערב). המדיניות המוצהרת היתה להביא להאחדה תרבותית שהתבססה על קבלת מערכת הערכים והדימויים של העילית הגמונית.

מי יצר את הקונפליקט ואיך אפשר לנהל אותו: תשובה לגדי טאוב

גדי טאוב במאמר "השמאל שלא ידע לשאול" מתנגד למתנגדי המלחמה. הוא מבקש לתמוך במלחמה, קצת אחרי שהפסקת האש הוכרזה. העיתוי של מאמרו לא מפתיע, הוא מביע את עמדתו בזמן נוח מאוד. בניגוד למפגיני, דוברי ומארגני השמאל האמיתי, הוא שתק ברוב ימות המלחמה. בעוד שדוברי השמאל האמיתי עמדו מעטים מול רבים ושילמו את המחיר של חלוצים לפני מחנה השמאל החברתי האמיתי. גדי טאוב לא מצביע על הקשר בין אלו שדרשו הפסקת אש, והתמודדו עם הקונפרמיזם והמיליטריזם, ובין החבירה המאוחרת של הסופרים הקאנונים, ראשי מפלגת מרצ ופעילי "שלום עכשיו". אלו יצאו מ"הארון" ודרשו הפסקת אש מיידית כחלק משינוי רחב יותר בדעת הקהל בישראל. בצורה דוגמטית הוא מחזיר אותנו ללא סיבה אמיתית לאדוארד סעיד (האם הוא הקים את החיזבאללה? האם הוא הפריע להסכם שלום בין לבנון וישראל?), ומתחמק מעמדה רצינית ומקיפה לגבי המהלכים שהובילו למלחמה ותוצאתיה ההרסניות.

מה יש לך אסתר מאת שבא סלהוב

רומאן המאתגר בשפה הפיוטית ובריאליזם הנוקב שלו את גבולות הפרוזה בישראל. הן בשל התמה שלו – התמודדות של אסתר כאישה וכמזרחית וכנצר למשפחה טריפולטאית. והן בשל הצורה – השפה הפיוטית האקספרסיבית החדה והמדוייקת. אין עוד סופרת מזרחית מהדור של שבא סלהוב שהגיעה לשיאים ספרותיים שכאלו.

זמן אהבה: על השיר של שמעון אדף מתוך המונולוג של איקרוס

"שדרות", שירו של המשורר שמעון אדף שנכתב ב-1997 בספר השירים המונולוג של איקרוס זכה לכרטיס כניסה לקאנון הספרותי העברי. כבר עם הופעתו קיבל הספר "המונולוג של איקרוס" את פרס ספר הביכורים של משרד החינוך והוכנס באופן תקדימי, ליצירות הספרותיות הנלמדות לבגרות. שמעון אדף היה הראשון לכתוב שיר על עיירות הפיתוח "שדרות" ולקבל חשיפה ספרותית מהמרכז ההגמוני. חשוב לציין, כי כבר על עטיפת הספר תויג המשורר תויג כ"המשורר משדרות".

השור העדין: שיר למואיז בן הראש

אתמול (30.04.2006) נערך שירקונצרט לכבוד השירה של מואיז בן הרוש ושלי אלקיים. בערב הקראתי את אחד השירים מתוך הספר "מסכת מכות" בהוצאת מובן, 2006. מפאת הזמן של האירוע, לא הזדמן לי להקריא את השיר שכתבתי למואיז ולכן אני מבקש לפרסמו כאן בבלוג . לפני כן, אני רוצה לספר את הסיפור שמאחורי השיר.

על פרשנות, אוצרות, ותודעה קונפליקטואלית

לפני מעל לשנה אירגנתי ערב שירה מזרחית במרתף-עשר בחיפה. אחד המשוררים שהוזמנו היה רוני סומק. לפני ההופעה סיפרתי לרוני על המזרחיות שפרצה לחיי ועל התעוררות השיח המזרחי החדש, ושאלתי אותו היכן הוא עומד בנושא. הוא ענה לי שתמיד היה מזרחי, ושמעולם לא היה צריך להכחיש את זהותו. עמדתו החריפה עזרה לי לארגן את הערב; ידעתי שהוא לא יכחיש את הגזענות הישראלית, שאינה פוסחת גם על הציבור המזרחי בדרכה לציבורים אחרים בחברה הישראלית. בערב עצמו אמרתי שהזהות המזרחית חיה בישראל כזרם תת-קרקעי, או כ"אתר של שוליים רחבים", כפי שהגדיר אותה פרופ' יהודה שנהב.

סומק התאמץ לעמוד מול הקהל המתלהם. שמעון אדף, שהשתתף בערב גם הוא, הציג את עצמו כאקזיסטנציאליסט. משה בן הראש ניסה להעמיד קונטרה להכחשה ולהדחקה (אך התרחק במידה מסוימת משיריו הרדיקליים). הוא הקריא את שירו "המזרחי התורן", שמסביר כיצד תופסת החברה הישראלית את המשורר המזרחי וכיצד היא כועסת על שהוא הופך לעצמאי ושובר את מערכת יחסי הכוח המקובלים

בין לבין – מיפוי טריטוריה מזרחית-ישראלית: על "קילומטר ויומיים לפני השקיעה" ספרו של שמעון אדף

לפני מספר חודשים שהיתי בערב מיוחד, אשר נערך בתיאטרון "עינבל" (טריטוריה תרבותית מרתקת לכשעצמה, משום עמידתה על מתן במה לתרבות המזרחית הישראלית על שלל ייצוגיה ומופעיה) לצאת הופעת הספר "קילומטר ויומיים לפני השקיעה" של שמעון אדף. בבחירת המוזמנים של הערב, מופו טריטוריות מרכזיות בספר החדש: הסופרת יהודית רותם דיברה על המשמעות הדתית יהודית של שמות דמויות הרומאן; המשוררת והמסאית שבא סלהוב דיברה על המשמעות הקיומית של החיים בתל אביב, כמשל אקזסצינאליסטי לחיים במדינת ישראל של שנות האלפיים; הסופר והעורך ניר ברעם דיבר על התנועה בין מחוזות הזיכרון שנעה בין מרכז לבין פריפריה. לטעמי בלטה בחסרונה בערב אמירה בסיסית, על היות רומאן זה, קול מרכזי למציאות של הדור השלישי המזרחי בישראל.