חבר'ה, חבר'ה, סבלנות!

אבירי ג'דיי, משיחיות ושפת רחוב ביצירתו של עידו שמי

כיצד יכול טקסט לתפוס את רוח האמת היצירתית של האמן האוטודידקט עידו שמי, מבלי לצמצם את חזונו. כרטיס אדום יישלף מיד על ידי שופט היצירה האמנותית שיתנגד להכשלת החלוץ ברחבה. החלוץ המרכזי הוא השחקן הוירטואוז שנע בריקוד אירוני מלא אהבה, צחוק ומְסִירוּת יחד עם מועדון המרגלים  חסרי-הפָּנִים. מילים לא תעצורנה את ההתקפות הנמרצות והיצירתיות של נבחרת האנדרדוגס. קבוצת האותיות לא יניעו כדור כמו בדאבל-פס בין שני כוכבי העל: ה"פנטזיסט" ו"ישראבילי". שפת המשחק הקרנבלית תלעג לשפה התִּקְנִית ותכדרר בדרך אל הארץ המובטחת – כיבוש הגול.

היצירה של שמי בכללותה היא מיסטית. צריך לחוות אותה ראשית כל דיבור עליה. היצירה נעה בחסידיות אֶקְסְטָטִית ומדלגת על חוקיו הקשיחים והנוקשים של שדה האמנות הישראלית. רגל ימין שלה עושה שימוש נבון בבחירת הנושאים, החומרים, הצורות והתכנים, ורגל שמאל מביטה בהשתאות  בהתקבלות היצירה. הכישרון המיסטי של שמי הוביל אותו אל תוך מרכז "הפריים-טיים" האמנותי במין מכונת זמן המקצרת בין העבר לעתיד. הוא יצק לתוך האמנות מסורות שנדמה שאין להן עבר מקומי. העיסוק בשאלות אמוניות במסגרת של מגרש הכדורגל, למשל, הקפיץ את השדה האמנותי לעתיד שבו התרבות הפופולארית תחייב את השיח הפלסטי בדיון מעמיק. עבודתו נעמדת כסוג של נקודת קיצון. וזאת משום שהוא אאוטסיידר שלא למד בבתי ספר לאמנות (למעט שהות קצרה בקמרה אובסקורה), ובכל זאת הניח את יצירתו בתוך רשת השער הרועדת.

עידו שמי - מדונה
עידו שמי – מדונה

המשך קריאת הפוסט "חבר'ה, חבר'ה, סבלנות!"