מדוע אני כותב שירה: שלושה שירים "פרידה בברלין" מופיעים מחדש

10269471_10152791258963238_7068639225248676447_n

שני פוסטים עם שירים מהספר החדש. האחד פורסם בדף שלי והשני פורסם בדף של המשורר ומבקר "הארץ" אילן ברקוביץ' ואיזה דיון הוא עורך ב"חיי השירה שעזבתי". תהנו.

וכך כתב אילן ברקוביץ על אחד מהשירים:

חיי השירה שעזבתי / מתי שמואלוף

מכרתי שלושים עותקים
חילקתי מאתיים וחמישה עותקים
משורר עקף אותי בביקורת
התקשרתי למו"ל לשאול האם להציק לעורך ב…
חולם על פרסים שיתגלו בדוא"ל
חי בתודעת סופרים מצליחים
עסקן שוב מתעורר בבהלה שהוא משורר

הנה עוד שיר מתוך ספר השירים החדש של המשורר מתי שמואלוף, "פרדה בברלין" (2014, בוקסילה, עריכה: יובל גלעד). גם השיר הזה מופיע בחלק השני של הספר, "ברלין" (החלק הראשון נקרא "פרֵדה"). במספר הזדמנויות הקשורות בספר הזה, החמישי במספר שלו, דיבר שמואלוף על כך שהוא עוזב את עולם השירה או את המשוררוּת שלו (בקרוב יראה אור ספרו הראשון בפרוזה בהוצאת כנרת זמורה-ביתן). זו שאלה מרתקת למחשבה, שאפשר לקחת אותה לכל מיני כיוונים. בשיר שלפנינו כדאי לשים לב לכך שמבנה השורות התחבירי מעוצב בצורה של עזיבה (חסרים מושאים לעתים; המשפטים נקטעים באמצע). העיצוב האמנותי התחבירי של השיר גורם לו להתנגן כיצירה מוזיקלית שחוזרת על עצמה בלופ (אם תרצו זו הצעת הגשה מצדי לשיר באלבום הקלטות עתידי).

//

//

//

הרהורים על מוסיקה מזרחית

hand-drum-215000_640

המאמר מובא בשינויים קלים מהמקור. נכתב בשנת 2006

הרהורים על מוסיקה מזרחית [1]
במאמר זה אנסה לבדוק כמה הסברים ל"שתיקה", כביכול, של המוסיקה המזרחית אל מול המצב החברתי-כלכלי-פוליטי המידרדר[2] של המזרחים בישראל בפרט, ושל המדינה בכלל.  ישנם לא מעט מוסיקאי רוק מזרחי[3], כמו אהוד בנאי, יהודה פוליקר, מרגלית צנעני, אלי לוזון, כנסיית השכל ואחרים/ות או אמני היפ-הופ מזרחי, כגון להקת 'חיילי הנקמה' או 'סאבלימינל והצל', ואחרים. איני מתעלם מהשפעתם, ובכל זאת נדמה כי המוסיקה המזרחית (אשר נבדלת בכל תחום אפשרי מהפיזמונאות 'הישראלית') אינה מספקת התנגדות למצב הפוליטי הקיים ואינה משמיעה בצורה חדה את קולם של המזרחים בישראל. אני טוען כי בדיקה מעמיקה של הערכים, שאיתם נבחר לבחון את המוזיקה בפרט ואת שוק התרבות בישראל בכלל, תוכיח אחרת. המשך קריאת הפוסט "הרהורים על מוסיקה מזרחית"