הזיכרון הקדוש של דיקלה

לפני שבע שנים הייתי בין העורכים של "תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית". קבענו שישנו דור מזרחי שנולד בשנות השבעים והשמונים ואף הבאנו את מיטב היוצרים להשתתף בו. מאוד שמחתי שהיוצרת דיקלה הסכימה לכתוב לנו על המקום ממנו היא באה. וכשראיתי את השיח המתעורר שבע שנים אחרי סביב השירה שלה, לא יכולתי להתאפק. ביקשתי את אישורה ואת אישור עם עובד ואני שמח להביא בפניכם/ן את אחד הטקסטים הכי עמוקים ומרגשים שקראתי.

אודה לשיתופים בכל הרשתות!

העברית מתחילה לחיות, ליצור, ולאהוב מחוץ לישראל

מדינת ישראל, חשבו מקימיה, תתן תשובה הן לבעית היהודים (רדיפות והיעדר זכויות) והן לבעית היהדות (חילון) . אך בקריאה בספרו השני של ראובן נמדר "הבית אשר נחרב" אנו מגלים כי בעית היהדות לא נשארת פתורה בהקשר הלאומי הישראלי. ההפך. ראובן נמדר מצטרף למסורת של סופרים יהודים אחרים כמו בשביס זינגר ואחרים שגלו למערב, אך דווקא בלב מעגלי , הכוח ולוהן והשררה הם לא מצאו מזור לבעיית יהדותם. ביקורת מלאה על "הבית אשר נחרב" לראובן נמדר.