ופתאום הבנתי שאני, השחור, רוצה להיות לבן. שייסה

"אתה לא יכול להיות גרמני", הוא אמר לי. "למה? למה?" שאלתי. "כי אז תהיה אשכנזי וייקחו ממך את התואר של יהודי-ערבי". שיחת שיכורים בברלין

ישראלי בברלין: הבליץ קריג הספרותי של ברלין

איזה פחד, העריכה הסתיימה, קיבלנו את סדר היצירות, עברנו הגהות, נבחרה יצירת אמנות, העטיפה כמעט מוכנה, ההשקה כבר כמעט סגורה (11.9) ופרוייקט חיי (בשנים האחרונות) הולך ומתקרב לכדי יציאה מתוך רחמי אל תוך הקוראים והקוראות. אי אפשר להסביר את ההרגשה, שדומה לאיבוד של ביטחון עצמי. וכל יום שעובר מקרב אותי בחזרה למקום שאותו עזבתי. שבת שלום!

ישראלי בברלין: הלב שלי הוא ערבי תלוש מהמזרח התיכון

שכבתי בצבא הסדיר, מתחת לטנקי הפלדה הזהובים הכבדים ושימנתי את הפטמות המסריחות שלהם. תמיד פחדתי שייכנס איזה נהג ויתחיל לנסוע מעלי וימחץ אותי. החרדה מזכירה לי את השיר הבא:

"נגעת בצמרות העצים
בלילות של ירח מלא
רוקד מכושף עם טווס דמיוני
נוטש את הגוף לדקה, וחוזר"

כך אני מפזם בהרמן־שטראסה שבנויקלן הטורקית. וגם אני הייתי מתוקלט ברגע האהוד־בנאיי הזה של מסיבות פוּל־מוּן.

"ועכשיו אתה כאן,
במכונית משומשת,
עם תיבת הילוכים
תקועה ברוורס.
מבקש, אם אפשר,
להיות רק עוד פעם,
ברגע של חסד
קשוב אל הלב".

ליבי עם יעקב ביטון ותשובה לניאו-שמרנות של קקון

הכתבה של דליה קרפל, כשהיא מראיינת את יעקב ביטון, חייבה אותי להתייחסות.