לפנתר באהבה

ב10.3.2005 אירחנו בסלון מזל חיפה את הפנתר השחור ראובן אברג'ל. הייתי אז רך תמים ונאה. והוא פנתר שחור למוד קרבות. המפגש הוליד שיר.

שירה בין חזז לבין שמואלוף: חרושת הישראליות

שירה בין חזז לבין שמואלוף: חרושת הישראליות

פרק מתוך הספר: "נשים בישראל 2006: בין תיאוריה למציאות"

2.4.1 מבוא
בעת כתיבת פרק זה התחוור לנו עד כמה רחוקה הדרך עד הטמעתה של חשיבה מגדרית הן במחקר ובלימוד האקדמי והן בתכנון ויישום של מדיניות ציבורית בתחומי הכלכלה והתעסוקה. לימודי "מגדר" התפתחו באופן מסורתי ממדעי הרוח (תרבות, פילוסופיה) ונראה כי שילובם בעשורים האחרונים בלימודי החברה – סוציולוגיה, מדע המדינה, יחסים בינלאומיים ועוד – פסח על המחלקות לכלכלה. "מגדר" ו"מעמד" נתפסים, עדיין, כשתי קטגוריות מחקריות נפרדות. במצב זה יכולתנו לבצע ניתוח נאמן למציאות לוקה בחסר, שכן מגדר הוא, בין השאר, תופעה כלכלית וזהות שמשתמע ממנה מצב כלכלי.[2] בפרק זה נתמקד בהשפעה של המגדר על ההסתברות לחיים בעוני.
אמנם עוני אינו תופעה מגדרית בעיקרה, שכן הסיכויים לחיים בעוני בישראל מושפעים בראש ובראשונה ממידת הדתיות וממוצא אתני, אך הסיכויים מושפעים גם ממאפיינים מגדריים. רוב משקי הבית החד-הוריים מנוהלים על ידי נשים, ושליש מהם שרויים בעוני. מלבד זאת גם אם העוני אינו מגדרי במובהק, הרי המגדר הוא מעמדי ובכל אחת מהאוכלוסיות בישראל סיכוייהן של נשים להימצא בעוני גדולים יותר (לוח 1), והאפשרויות העומדות לפניהן ליציאה ממנו מוגבלות יותר.

בר בשטח: ראיון עם שלמה בר

להקת "הברירה הטבעית" ליוותה אותי בחיי כשגרתי בניו-יורק וכשהסתובבתי ברחובות דלהי העמוסים. שלמה בר, היה כמדריך רוחני מזרחי, בשיריו עוד לפני שידעתי שקיימת הכחשה לגבי המזרחיות. סמסון ניגן בכינור והוביל אותנו לצ'אקרות העליונות עוד לפני שידענו היכן מצוייה הנירוונה. ישראל בורכוב בבס ניגן את הסולו הנצחי בשיר "תפילה" שזימזנו בכל ג'אם, בכל פסטיבל טבע, עוד לפני שהיו בומבלות על כל גבעה רעננה. שלמה בר הוביל את המהפכה האתנית בישראל, מבלי לירות ירייה אחת. הוא פשוט שר, ולא וויתר על המבטא ועל השורשים המרוקאיים. עמיר בניון, סעדו, אנסמבל מזרח-מערב, בוסתן-אברהם, יאיר דלל, שבע, שוטי הנבואה וגאיה חייבות את הצלחתן לעמידה העיקשת של שלמה בר שהתעקש ליצור מזרחי בקלאסה. מאידך, שלמה לא וויתר על שילובים ועל נסיונות מוזיקאליים וכמו מיילס דיוויס הוא שינה את סגנונו, החליף נגנים והביא חידושים טקסטואלים ומבניים ליצירתו.

הכיוון מזרח 11: לקרוא כאישה מזרחית – מלכת יופי: דליה מרקוביץ וקציעה עלון על קטלוג התערוכה של מאירה שמש, אוצרת: גליה בר אור

מלכת יופי: דליה מרקוביץ וקציעה עלון על קטלוג התערוכה של מאירה שמש, אוצרת: גליה בר אור

בחירות 2006: לאן נעלם "המפץ הגדול"

החברה הישראלית עוברת שינויים מהותיים. ונדמה כי היא עדיין נותרה קפואה אל מול הדרמה הגדולה. גם התקשורת, האקדמיה והמפלגות עצמן לא הצליחו להתחקות אחרי השינויים האדירים במפה הפוליטית ובנטיות הציבור. השחקנים הגדולים שפרצו לתיאטרון הפוליטי הם עמיר פרץ מצד אחד שזכה בראשות "העבודה" ומפלגת "קדימה" בראשות אולמרט מצד שני. ישנם עוד שחקנים שעלו וירדו מרכבת ההפתעות, כמו רשימת
"עלה ירוק" שאני מהמר שעוד תכנס לכנסת , או מפלגת "שינוי" שכנראה תתאייד מהמפה הפוליטית.

לא פרץ, לא קונה: ראיון עם ח"כ שלי יחימוביץ' כפי שפורסם בעיתון "אנשים" בשנת 2006

שלי יחימוביץ' חולה על עמיר פרץ ["מנהיג מלידה"] ורק בגלל הצטרפה ל"העבודה" · היא תוקפת את אהוד אולמרט ["נגוע בשחיתות"] · מודה ש"העבודה" היא מפלגת מיינסטרים · היא לא נגד בעלי הון שרואים בחברה שפויה אינטרס של כולם · היא מאמינה בעיתונות הגונה, אבל לא בעיתונות אובייקטיבית · וחושבת ש"ארץ נהדרת", היא חבורה של יאפים אשכנזים ופחדנים · שלי 2006

לסיים את המלחמה הקרה: התנגדות למלחמה עם איראן

שאול מופז הכריז בכנס הרצליה האחרון כי ישראל תתכונן "להנחית מהלומה צבאית באיראן". דבריו ביטאו את רצון ישראל להצטרף למערב ולבקר את שאיפות הגרעין של איראן. לא צריך להיות מנהיג מאבק עולמי נגד גרעון המזרח התיכון כמו מרדכי ואנונו על מנת להבין את ההשלכות ההרסניות הטמונות בגרעין. כמות המשאבים שישראל העבירה על מנת לפתח את מדיניות הגרעין שלה מעולם לא נדונה באמת על שולחן הכנסת. האזרחים נתנו את כוחם לריבון, אך הריבון לא ממש נתן דוח מקיף ומפורט על התנהלותו. כך האזרחים הפכו מיותרים בדמוקרטיה הישראלית. מיליארדי דולרים שהועברו למימון פרויקט הגרעין לא רק שלא נתנו ביטחון לתושבי מדינת ישראל, אלא רוששו את הקופה הציבורית. והכסף האדיר ממן בעצם את מירוץ חימוש האזורי.