לנון עדיין חי בקולנוע: מ"נער משום מקום" (2009) ועד ל"לנון עירום" (2010)

"הסרטים שוב מחזירים אותנו לשאלה הרטורית: מה היה קורה לו לנון היה חי היום" |  dc_lennon & yoko   By iurikothe cc: flickr
"הסרטים שוב מחזירים אותנו לשאלה הרטורית: מה היה קורה לו לנון היה חי היום" | dc_lennon & yoko By iurikothe cc: flickr

 

החודש ציינו  את הירצחו (8.12.1980) של אחד מגדולי היוצרים של המאה העשרים – ג'ון לנון. 32 שנה אחרי אנו יכולים רק להעריך יותר ויותר את מורשתו ופעילותו המוזיקלית לשינוי חברתי עולמי. יצירות רבות דנו בלהקת הביטלס, בלנון ובחייו. דמותו של לנון משמעותית מאוד לימינו. מורשתו המוזיקלית כחלק מתרבות הפופ, אינה רק היסטוריה תרבותית. לנון משמש כמטפורה שממנה אנו מעצבים את חיינו גם במאה העשרים ואחת. לא בכדי בשנת 2009-2010 הוקרנו שני סרטים שונים אחד מהשני, שמבקרים צדדים מגוונים בזיכרון של לנון. המשך קריאת הפוסט "לנון עדיין חי בקולנוע: מ"נער משום מקום" (2009) ועד ל"לנון עירום" (2010)"

ז'אנר סרטי הבורקס ומאמרים נבחרים על קולנוע ישראלי

ז'אנר סרטי הבורקס (2010)

ז'אנר סרטי הבורקס הוא סוגה קולנועית ייחודי שהתפתחה בתרבות הישראלית בשנות השישים והשבעים. הבימוי בסרטים אלו היה אשכנזי, אך הדמויות המרכזיות היו מזרחיות (שלעיתים שוחקו על ידי אשכנזים). הבימוי האשכנזי של הסרטים הוא זה שבאופן עקיף השליך על המזרחים את התרבות המזרח-אירופית וההומור של העיירה. הסרטים התרחשו לרוב בשכונות המזרחיות והדגישו את המתח האתני והמעמדי. ההתקבלות של סרטי הבורקס הייתה לא פשוטה. רבים מהמבקרים ראו בז'אנר ובסרטים ממד ירוד, וולגרי שמרחיק את התרבות והזהות הישראלית מהמערב. חוקרת הקולנוע אלה שוחט ציינה כי סרטי הבורקס הכילו היבטים קרניבליים ואיכות רפלקסיבית של פרודיה ופרודיה עצמית שקסמה במידה מסוימת לקהל. ולכן הטקסט הפנימי של סרטי ה'בורקס' היה למעשה, מורכב הרבה יותר ממה שרמזה הביקורת.[1] המשך קריאת הפוסט "ז'אנר סרטי הבורקס ומאמרים נבחרים על קולנוע ישראלי"

בשובי מן המילואים / עמיר סגל

התסביך שלו

אֶדִיפּוּס מְמַצְמֵץ
שׁוּב מוּל אוֹתָם הַשָּׁדַיִם
וּכְבָר אֵינוֹ בֵּן יָחִיד
מְקַוֶּה שֶׁאַבָּא גֵּאֶה בּוֹ.

*

אבירי ההיכל

הִתְאַדָּה שֻׁמַּן יַלְדוּתְךָ
וּשְׁרִירֶיךָ הִתְעַבּוּ
שַׂעֲרוֹתֶיךָ שֶׁהִתְפַּזְּרוּ, פַּעַם
הִתְקַצְּרוּ וְהִסְתַּדְּרוּ
כְּמוֹ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, כְּמוֹ עֶקְרוֹנוֹתֶיךָ
כְּמוֹ עֲמִידָתְךָ עַל שֶׁלְּךָ
אֶצְבְּעוֹתֶיךָ שֶׁיָּדְעוּ מֵיתָר וּמִכְחוֹל
לָמְדוּ אֶת הַהֶדֶק וַאֲבַק הַשְּׂרֵפָה
מַה שֶׁפַּעַם צָרַב אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ
אַתָּה מְאַמֵּץ לַלֵּב
וּמַה שֶׁאִמַּצְתָּ לַלֵּב
מַפְרִיעַ גַּם בְּזָוִית הָעַיִן
לָמַדְתָּ לֹא לְפַחֵד מִמַּה שֶׁמִּמּוּלְךָ
אֶלָּא מִמַּה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַגַּב
וּמַה נֶאֱצָל יוֹתֵר מִדֶּגֶל
מְקֻפָּל בְּאֵבֶל
וּמַה יָפֶה מִגְּדוּד גְּבָרִים
מְזַיְּפִים הִמְנוֹן, בְּגָרוֹן נִחָר
קְלָלָה וִירִיקָה כְּשֶׁהוּא נִגְמַר
לָמַדְתָּ לֹא לְהִתְלוֹנֵן
כִּי זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה
הַחַיִּים עַל חֹד הֶחָרֵב
בָּרוּךְ הַבָּא, אַתָּה גֶּבֶר.

*

חולית

כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה
וְהַקֹּר מִתְקַשֶּׁה לְהֵאָחֵז
אַחֲרוֹנוֹת קָרוֹת
כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם בְּנַעֲלֵי הָעוֹר
עִם עֲשַׁן מְדוּרָה
יִתְפּוֹגֵג לְאַט
הַחֹם יָמִיס אֶת מְעַט הַמַּיִם
אֶל רִיצוֹת הַיּוֹם
עָנָן מִזְדַּמֵּן לְרֶגַע
גִּבְעַת הַחוֹל, הַמִּדְבָּר בְּשִׂיאָיו
שִׂיא הַחֹם
עוֹלֶה וְיוֹרֵד
הַחֹשֶׁךְ לוֹבֵשׁ צוּרָה
אוֹפֵף לְאַט
חוֹדְרִים מַיִם לָאָרִיג
יִלְלוֹת תַּנִּים, שׁוּעָל חוֹשֵׁשׁ
בֵּין קֹר לְחֹם, נְמַסִּים לְעַצְמָם
חוֹל רָטֹב מִטַּל
שִׂיחַ מֵעֵז, לְרֶגַע לִפְרֹץ
מֶלַח לָבָן עַל בֶּגֶד
וְנוֹתַר רַק לוֹמַר
עַד מָתַי הַמִּדְבָּר.

*

יום בתל מגידו

עוֹד שָׁעָה מְסַיְּמִים
לֹא בּוֹכִים עַל חָלָב
מֻתָּר לִטְעוֹת
אָסוּר לְהוֹדוֹת
הַנְּקֻדָּה הֲכִי קְטַנָּה מִקַּו הָאֹפֶק,
כַּמָּה מִבְחָנִים עוֹד נוֹתְרוּ.
לֹא תְּשׁוּבָה, לֹא רֶמֶז
קְשִׁיחוּת מַבָּט?!
עַד מָתַי לֹא נִשְׁבָּרִים
כַּמָּה אִפּוּק צוֹבֵר שְׁרִיר
כַּמָּה כֹּחַ מֻתָּר,
כַּמָּה אָסוּר,
כַּמָּה יַסְפִּיק.

עמיר סגל, בשובי מהמילואים, הוצאת גוונים, 2009.