מי פה הגמד? אלמוג בהר עונה לעודד כרמלי

ישנן דרכים רבות לפתוח תגובה על מאמרו של עודד כרמלי מן השבוע שעבר ("גמד כי ימלוך", ידיעות אחרונות, 24.8.2007). אני אתחיל דווקא בזאת האישית, לגופו של המבקר ולא לגופה של הביקורת, למרות בעיתיותה המוסרית, מכיוון שהיא מצביעה לטעמי גם על עניין עקרוני: קצת מצחיק, אבל גם עצוב, שמבקר צעיר עוטה על פניו כסות של חשיבות עצמית, ורומז להיותו מגינן הנאמן של אמות-מידה ספרותיות אסתטיות גבוהות (אותן הוא אף פעם לא ממש מפרש או מדגים באופן חיובי, אלא רק כתמונת תשליל), וכן להיותו לוחם באמות-המידה הספרותיות הנמוכות (שגם אותן הוא כמובן לא ממש מפרש או מדגים) הפושות בכל מקום, כאשר קשה למצוא בכתיבתו שלו, או בעיתון הצנום שהוא ערך, משהו בעל ערך מאותה אסתטיקה גבוהה (מלבד, אולי, מדור הסאטירה המוצלח שהתפרסם בעיתון).