ממשיכים את עבודת גילוי של גרילה תרבות במכללת שנקר: בית ספר גבוה להנדסה ועיצוב

איך גרילה תרבות הגיעה למכללת שנקר לאמנות

תשכחו מהדמוקרטיה, יש לנו מאגרים אלקטרוניים אינסופיים וכולכם במעקב

מה הקשר בין התוכנית למעקב המוני שהתגלתה לאחרונה בארה"ב לבין סדרה טלווזיונית עתידנית בשם "‏+H הסדרה הדיגיטלית” שהושקה באוגוסט 2012. ובכן בשני המקרים המידע שמצטבר באינטרנט הוא המקור לפשע הגדול מכל. הוא אדון האדם ולא ההפך.

תשאלו את מדורת השבט: ראיון של שלמה נתיב עימי ב"ישראל פוסט"

ראיון של שלמה נתיב, ב"ישראל פוסט" בעקבות הספר החדש שלי "האסון מתחיל בארוחת העסקים"

לנצח את החונטה של הזין: פוסט סרטונים מהשקת "האסון מתחיל בארוחת עסקים"

-26.6.2013 יצאתי למסע להשקת "האסון מתחיל בארוחת עסקים". ביקשתי את עזרתה של הצלמת הנפלאה של "ערס-פואטיקה" יעל ברדנט והיא נעתרה לצלם את ההשקה. עבדתי עם נגן כלי ההקשה, גונן ויזל מלהקת "להקת" אותה הכרתי דרך יעקב ביטון ואת שיריה אהבתי מאוד. עשינו חזרות וגם הצטרף אלינו המתופף עאדל. בנינו סט של שירים מתוך הספר שהפכנו למסע בתוך מדבר מזרח תיכוני, ממצרים, לעיראק, ועם עצירה באנדלוסיה. היוצר ואיש "ארץ חדשה" רני בלייר נידב לי את הבר/מסעדה "ברנר" שבו הוא שותף. קנינו שמפניה, בירות, הזמנו את כל החברים ומכרנו את הספר במחיר עלות ויצא ערב מעולה. הגיעו מעל ארבעים איש, כולל אימי ואחותי שמאוד התרגשו. חברים באו מירושלים ומחיפה.

"האסון מתחיל בארוחת עסקים" מחכה רק לך

טוב, בשורה אחת טובה לכל מנוי/ות האתר. ספר השירה הרביעי שלי "האסון מתחיל בארוחת עסקים ניתן לרכישה באתר ההוצאה "נהר ספרים". את הספר כתבתי בשלוש שנים האחרונות, כניסיון להיחלץ מהזעם ולהגיע יותר לצד ההומוריסטי של חיינו בקולוניה. את התהליך התחלתי … קראו את המשך הפוסט החושפני….

האסון מתחיל בארוחת עסקים באסופת 1 במאי של תרבות וספרות – הארץ

שיר הנושא מתוך ספרי הרביעי "האסון מתחיל בארוחת עסקים" מוביל את אסופת אחד במאי במדור "תרבות וספרות" – עיתון "הארץ"

להתחבר למזרח התיכון דרך המוזיקה | מתי שמואלוף ואופיר טובול

בראיון ל"אל ערבייה" לפני כמה שנים, אמרה הזמרת הישראלית הפופולרית ביותר בעולם הערבי, זהבה בן, כי הייתה מעוניינת לשיר בעולם הערבי בכלל ובביירות ועזה בפרט. אך מערכת הביטחון הישראלית אסרה עליה להכנס לעזה, בשל שלטון החמאס. בראיון מאוחר יותר אמרה שחלומה הוא להופיע בבית האופרה בקהיר, היכן שהופיעה הזמרת הנערצת עליה ביותר, אום כלת'ום. זהבה בן מבטאת בדבריה את הרצון הטבעי של מזרחים רבים בישראל להתחבר לשורשים הערבים של התרבות שבתוכה חיו הוריהם במשך דורות רבים. המוזיקה המזרחית מבטאת את הגעגוע של כמעט מחצית תושבי ישראל לשמור על המרכיב הערבי בתרבותם. אך מעבר לשאלת המוצא, ההיסטוריה והביוגרפיה, מדובר כאן בשאלת מיקומה של ישראל במזרח התיכון ונוגעת לכל אזרחי המדינה, מזרחים ולא מזרחים. ביום שהמוזיקה הישראלית תתחיל לייצא תרבות ערבית למדינות השכנות, קרובות כרחוקות, היא תוכל להגדיל את הצלחותיה ולהכפיל ואף לשלש את מכירותיה. התרבות המזרחית, הים-תיכונית, יכולה בקלות לקפוץ מעל המחסום ולהביא קהלים חדשים. כבר כיום אנחנו יודעים על רבים במדינות השכנות שמכירים ואוהבים שירים של אייל גולן וזמרים אחרים, בטח ובטח בשטחי הרשות הפלסטינית, שם קהל רב מעודכן במוזיקה מזרחית-ישראלית חדשה. יותר קל יהיה למכור מוזיקה מזרחית במשרק (האיזור הגיאוגרפי מאיראן ועד מצרים) ובמגרב (ממרוקו ועד מצרים) במקביל לייצוא התרבותי לארה"ב ולאירופה. ושימו לב גם שלא מעט מההצלחות באירופה היו של להקות וזמרים ששמרו על הצליל הערבי, כדוגמת עופרה חזה ועוד.

"וְגַם אִם דַּרְכִּי לְבַגְדָד נֶהֶרְסָה, וְלַמְרוֹת שֶׁאֵינֶנִּי דּוֹבֵר אֶת הַשָּׂפָה…" – סִפּוּר אוֹר יָרֵחַ | ערס פואטיקה 3

עדי קיסר היא היוזמת של ערבי "ערס פואטיקה" (תוכלו לקרוא ביקורת תרבות שלה בקפה גיברלטר וגם בבלוג). שירה מלווה בחאפלה. לעתים יש חושבים שזו שירה מזרחית. אך בתור משתתף אני יכול להעיד שיש יותר סוגים וז'אנרים של שירה מאשר אחד. השירה מלווה במוזיקה, ריקודי בטן והמון אלכוהול. ובסוף רוקדים. הנה לקט מהופעותיי בערבי השירה הללו.

ענף השירה נמצא בנקודת השפל הגדולה שלו ולכן אנו זקוקים להכרזה על שנת השירה הישראלית

בשנת 2012 החלו אנשי האיגוד לאסוף חתימות ליוזמה של הכרזה על השירה הישראלית כחלק מהנושא העיקרי של שנת הלימודים הבאה (תשע"ד). הצעד הזה אולי יוליד יום אחד הבנה בנוגע למקום המרכזי של השירה ושל התרבות בתוך ליבה של המדינה. אסור לנו לחשוב כי תרבות צריכה להישאר אך ורק בתחום כוחות השוק, עלינו להביא אותה קדימה ולחשוב כמו עמיתינו במערב.

סוף העולם – זה התחיל כשהפסקנו לחלום?

ה-21/12 הוא הדבר שהכי מפחיד את הדור הצעיר. העובדה שהאנושות עדיין יכולה לדמיין איך היא נעלמת ברגע אחד מפתיעה. ומצד שני, מבט אל המציאות מגלה שבקצב החיים המהיר שבו אנו חיים, אין לנו יכולת לשרוד