מי מפחד ממחירי המוניות? | על השמאל והמזרחים בכתב העת "קדאיא איסראליה" | הופעות קרובות

cc: flickr by Bruno. C.: toy car 64 Chevy Impala
cc: flickr by Bruno. C.: toy car 64 Chevy Impala

תעריפי הנסיעה במוניות המיוחדות (ספיישל) ובקווי השירות יעלו בשיעור של שישה אחוזים, בהתאם לצו הפיקוח על מצרכים ועל שירותים שנחתם על ידי משרדי האוצר והתחבורה. עם עליית מחירי המוניות, עלינו לחשוב שוב על מהי דמוקרטיה ללא חופש תנועה, וכיצד אוכלוסיות מוחלשות שאין ידן משגת את הכספים האדירים לתנועה ממקום למקום יכולות לנסוע בשעת חירום לבית החולים או לצרכים אחרים. 

התחבורה הציבורית עדיין מסובכת, מוגבלת ואף אינה פעילה בשבת. בהיעדר תחבורה ירוקה ציבורית סדירה מונית היא כמעט האפשרות היחידה שמאפשרת לנסוע ממקום למקום בדחיפות. על המדינה לחשוב מחדש על תפקידה אל מול אזרחיה במימוש חופש התנועה ממקום למקום, על אחת כמה וכמה כשהסטטוס קוו הופר. וזאת אינה שאלה רק של חילונים אלא גם של דתיים – מכיוון שפיקוח נפש דוחה שבת.
לכמחצית ממשקי הבית במדינת ישראל אין רכב פרטי בבעלותם, והמשמעות היא שדווקא הם נאלצים להישאר בבית ללא יכולת להשיג תחבורה של מוניות לנוע ממקום למקום. יש להודות: למרבה הצער, לישראל אין יכולת אמיתית לפתח מערכת תחבורה בת קיימא, שהיא מרכיב הכרחי ומרכזי בכל חברה מתקדמת.
בעבר רק עשירים נסעו במוניות, אבל במציאות הישראלית הנוכחית אין מדובר במותרות, אלא דווקא בפיקוח נפש. רבים המקרים שבהם אזרח זקוק למונית, כשהוא לא יכול לעלות על אופניים, על אוטובוס ועל מכונית פרטית. לנוכח עליית המחירים המתמדת של המוניות, יש לחשוב מחדש על הנזקקים לשירותן. כיצד הם יוכלו לקחת את יקיריהם לבית החולים?
השוק הפרטי של המוניות נע ומתקן את עצמו בהתאם לעליית מחירי הנפט בעולם, ובהתאם למחירי הדלק בישראל. אך עלינו לזכור שאפשר להתערב בו ולשנות אותו. המדינה יכולה לבוא לקראת האזרחים ולדאוג להם בסובסידיה זו או אחרת, שהרי גם נהגי המוניות יסבלו כשאזרחים מוחלשים רבים לא יוכלו לעלות על רכבם, בדיוק כמו אותם זקנים ועניים שמקבלים מרשמים לתרופות, אך מכיוון שידם אינה משגת, אינם קונים את התרופות הנחוצות. את הנתונים הללו אנו מגלים בדו"ח השנתי, שמראה מהו המרחק בין המרשם לבין הקנייה. נחמה קטנה אפשר אולי למצוא לכאורה בכך שהתוספת שנהגי מוניות גובים עבור נסיעה מנמל התעופה בן־גוריון לא תעלה ותישאר חמישה שקלים. אבל הליבה של צרכני המוניות אינה דווקא אלו שנוסעים לחו"ל, אלא אזרחים שנזקקים ברגעי חירום למונית ספיישל בהיעדר תשתיות תחבורה נאותות באזורי מגוריהם.
עלינו לזכור כי דלק הוא מוצר יסודי, כמו לחם, חלב ומים. עליות המחירים ברכבות ובאוטובוסים, שמתווספות לעליות המחירים במוניות, הופכות את החיים בישראל לקשים מנשוא עבור אזרחים רבים. איך דרך אחרת להסביר זאת, בייחוד כשהשכר עצמו נשחק ואין התאמה בין רמת החיים היורדת לבין מחירי הנסיעה. כששר האוצר יאיר לפיד הבטיח הבטחות למעמד הביניים, הוא בטח לא התכוון לעליית מחירי הנסיעה הללו, שמגבילה את תנועת האזרחים. 

הדעה התפרסמה לראשונה בדעות ישראל היום ובוואלה.  העין השביעית שמו לב איך ידיעות אחרונות תומך בגלוי בשר האוצר הניאו-ליברל שלנו יאיר לפיד ומסיטים את העין מעליית המחירים בתחבורה: מוניות, אוטובוסים ורכבות ואיזו בשורה זאת לחצי מהאוכלוסיה שלא מחזיקה במכונית פרטית. בושה וחרפה.

 

*
אני מאוד שמח לבשר כי הספר שלי "האסון מתחיל בארוחת עסקים" בהוצאת נהר ספרים, כבר מודפס ויהיה מוכן לשבוע הספר. אעדכן לגבי מועדי השקות, אבל תוכלי לשמוע אותי מקריא שירים מהספר כבר הערב בלה רמפה בתשע בהשקת "ערס פואטיקה" בהוצאת גרילה תרבות. בחודש הבא גם נשיק את האסופה בירושלים, שדרות וערים נוספות. מזכיר לכם/ן לרשום ביומנים את המופע המיוחד של גרילה תרבות עם להקת להקת ב"חנות", רחוב העליה 31 בתל אביב, כחלק מפסטיבל המניפסטים.
*
המאמר שלי על היחס של השמאל עם המזרחים בישראל פורסם בגיליון מס' 49 של כתב העת "קדאיא איסראליה" היוצא לאור ברמאללה:

כמה הן יפות, הערביות האלה | יובל גלעד

cc: flickr By rafa_luque How to Clean Modern Art
cc: flickr By rafa_luque How to Clean Modern Art

הכוח מייצר חלוקת עבודה במרחבים שונים, ויובל גלעד מתמרד נגדה במבט ביקורתי.

אני מזדמן לאחרונה לספרייה המרכזית של אוניברסיטת תל אביב, ושם, בחריצות מדכדכת, ערביות מנקות את הרצפה בזמן שהקולוניאליסטים האשכנזים פוסעים להם מעדנות מהרצאה להרצאה בדרכם להרוויח הרבה כסף, או שיש להם כבר כסף מההורים. כשהייתי בתא השירותים נכנסה המנקה הערבייה ושאלה אם יש מישהו. עניתי שכן, ענתה סליחה ויצאה. רציתי לבקש סליחה ממנה. שנאתי את עצמי על היותי בצד המנצח, החזק, הכוחני, הכובש כלפי הפלסטינים, הגזעני כלפי הערבים-ישראלים, וזאת על אף היותי ציוני בכל זאת.

לא יודע אם המנקה הזאת הייתה בעלת תעודת זהות כחולה, או פלסטינית מיובאת בשביל שכר רעב שברעב. פעם אחרת עברתי במסדרון בו ניקתה ערבייה אחרת, והיא גערה בי שעברתי בזמן שהיא מנקה. קצת התעצבנתי, אבל אז קיבלתי את הזעם שלה, לא על זה שעברתי לתומי, אלא על הסיטואציה של משרתת בהיכל הידע. אין רע בעבודה "שחורה", יש רע בכך שכל עובדי המקדונלד'ס באוניברסיטה הם ערבים וערביות. ושהם עושים את מלאכתם בנמיכות קומה שאינה אופיינית לישראלים, מתוך הכרת תודה על כך שמוכנים להעסיק אותם בכלל.

ובו זמנית, באופן ממש משמח, רואים בקמפוס יותר ויותר סטודנטים וסטודנטיות ערביים וערביות. שומעים יותר ערבית. זה פשוט כיף, ומעורר מחשבות כמה טוב יכל להיות כאן במדינה דו לאומית, אם רק היו רוצים זאת באמת, שני הצדדים. כמה הן יפות, הערביות האלה. עם החג'אב, באות לאוניברסיטה מהשד יודע איפה, באוטובוסים על אוטובוסים, כדי להשיג קצת השכלה שתאפשר להן להיות מורות או אחיות, בשכר שנחשב גבוה עבור ה"מגזר", כפי שמכנים אותו, הערבי. מעטות יכולות להרשות לעצמן ללמוד מקצוע מכניס יותר, וממילא אחרי הלימודים הן אמורות בדרך כלל לחזור לעבוד בכפרים ולגדל את הילדים ולעבוד בו זמנית.

כמה אהבה לחיים יש בפניהן. וכמה יפה הנחישות בפנים. אין צורך בגוף כמעט עירום, ולא אכנס לשיח הפמניסטי. הן פועלות לשינוי חברתי- כלכלי במצב הערבים הישראלים, הרבה פעמים בניגוד לעמדת הבעלים הפטריארכאליים, או עם הסכמה רפה. הן באות ללמוד במקום שבו התרבות שונה מאה ושמונים מעלות, שבו המרצים האשכנזים היהירים שטסים מכנס לכנס שופטים את עבודותיהן בלי כל התחשבות בקשיי השפה, שאינה שפת אימן. בכלל, נשים מחזיקות עולם שגברים מנסים להרוס כל העת.

אפשר להתחיל לשמוע ערבית

בשבתות בערב אני ואשתי נוהגים לנסוע ליפו, לטיילת הממשיכה עד בת ים. יפו יפהפיה כמובן, אבל מה שמושך אותנו לא פחות זה שכשחוצים את הנמל לכיוון בת ים, אפשר להתחיל לשמוע ערבית, עברית ורוסית במעורבב, מטובלים על ידי תיירים מזדמנים.

הערבים הישראלים הם היהודים האחרונים של המדינה. הם מיעוט מסתגל על אף שאחיהם כלואים מאחורי חומות, הם דבקים בדתם על אף פיתויים כלכליים ואחרים לחרוג ממנה, הם מנגבים את היריקות הגזעניות מפניהם וממשיכים לחיות ולאהוב.

אז כמובן שאני מצביע חד"ש או דע"ם בבחירות הבאות. לא מצביע לאף אחד מהחזירים היהירים של המפלגות היהודיות. ואם יש בין הקוראים שמאלנים אמיתיים, אני מציע לכם לעשות כמוני. כי הסיכוי היחיד לשפיות במקום הזה מגיע מהערבים הישראלים, לא משנה כמה בעייתיים לפעמים הם נציגיהם בכנסת.

משורר תל אביבי? ראיון של בן אברהמי עימי בכתב "דעת פרת"

Naked alter cc: flickr By www.ruffrootcreative.com
Naked alter cc: flickr By http://www.ruffrootcreative.com

קראו את הראיון שערך עימי בן אברהמי, לכתב העת "דעת פרת" שנפתח במילים הללו: מתי שמואלוף, מהפכן תל אביבי, וחברתי, לא ברור באיזה סדר. מיושבי סלון מזל, משורר ופילוסוף או כפי שהוא מעיד על עצמו: "עורך אסופה נגד המלחמה באיראן, מכין ארונות קבורה, מאמן את המקוננות, מייבא שימורים למכירה עצמאית, אוגר צבע אדום לכותרות העיתונים, ובעיקר מתחמש". 

 

הראיון ראה אור בגיליון תל אביב – #12 של דעת פרת, כתב עת ליצירה צעירה, יהודית-ציונית-ישראלית מתחדשת. פייסבוק. להורדה

תודה וברכה על כל ברכות היומולדת ארבעים

Sifu.Gallery. 021 Rasta Girl (Dancer) 16 x 20" Mixed Media, (Acrylic Crackle wash, newsprint clipping, poly topcoat | cc: flickr By Elmo H. Love
Sifu.Gallery. 021 Rasta Girl (Dancer) 16 x 20" Mixed Media, (Acrylic Crackle wash, newsprint clipping, poly topcoat | cc: flickr By Elmo H. Love

Thank you all for all the love you showed me in my birthday! May god bless you all and bring justice, equality and freedom (especially to Palestine)

תודה על הברכות הערביות, האמריקאיות, היפניות, הארמניות, האפגניות, הפאריד אל אטרשיות, הבוב דילניות, האפריקאיות, האתיופיות, האהובה עוזריות, הברי סחרפיות, הפרחים, העוגות, הבדיחות ועוד…

  • הקליפ שהרס אותי
  • הדר סתיו המקסימה העלתה לפייסבוק סרטון מערב גירוש שדים באנאלולו עם אופיר טובול, לא בטוח שהמסתורין מצטלם אבל קחו ותעשו מה שתרצו.
  • הברכה הכי פואטית שקיבלתי מיחזקאל רחמים בהודו:

"אבק בהרים לוחש סודות על סדקים /

בתחנות הרוח /

ניחוח המתכת מגלה שהחרבות השבורות כבר מותכות  /

לחניתות / "

  • הציטוט הטוב ביותר הגיע מאורטל בן דיין:

מקדישה לך את הציטוט האהוב עלי של מרטין לותר קינג, שהבין היטב, שבשביל היכולת לחלום ובכלל לומר "יש לי חלום" נדרשת עבודה לא פשוטה של פעולות ישירות ולא נחמדות. יש כאלה שבורכו ביכולת לחלום וכאלה שבורכו ביכולת לפעול בצורה תקיפה ובלתי מתפשרת, למעטים יש את שתיהן, כמו שלך יש, מתי.

"אני כמעט ומגיע למסקנה המצערת שהמחסום המכשיל ביותר במאבקו של האדם השחור למען החופש, הוא לא חבר מועצת העיר הלבן, או איש הקו-קלקס-קלן, אלא האיש הלבן המתון, אשר מסור יותר ל'סדר' מאשר לצדק; אשר מעדיף שלום שלילי שהוא העדרה של מתיחות, על-פני שלום חיובי שהוא נוכחותו של צדק; זה אשר תמיד אומר: 'אני מסכים עם היעדים של מאבקך, אבל איני יכול להסכים עם שיטות הפעולה הישירה שלך'; זה אשר באופן פטרנליסטי מאמין שהוא יכול לקבוע את לוח הזמנים לחירותו של האחר; זה אשר חי על פי תפיסה מיתית של הזמן ואשר תמיד מציע לאדם השחור להמתין ל'זמן נוח יותר'."

מזל טוב אבו-מתי

ביום ראשון אני מופיע בירושלים באירוע התרמה לדהמש עם טובי הדי ג'יים והמשוררות

לא לשכוח שכולנו באנו מאפריקה, אז להילחם בעבדות בכל מקום שבו היא נמצאת

האומץ של שלמה מעוז

Racing Racing, 1934, oil on canvas by Gerald Sargent Foster | cc: flickr By cliff1066™
מוזר שבישראל מותר לדבר על הדרה של נשים, אבל על הדרה של מזרחים אסור. Racing Racing, 1934, oil on canvas by Gerald Sargent Foster | cc: flickr By cliff1066™

פרשת הפיטורים של מעוז מצביעה על היעדר פלורליזם בישראל המשך קריאת הפוסט "האומץ של שלמה מעוז"

אורגיה בצבא: מי זיין את מי, איפה, מתי

Army Photography Contest - 2007 - FMWRC - Arts and Crafts - Eye of the Holder | cc: flickr, By familymwr
Army Photography Contest – 2007 – FMWRC – Arts and Crafts – Eye of the Holder | cc: flickr, By familymwr