ז'אנר סרטי הבורקס ומאמרים נבחרים על קולנוע ישראלי

ז'אנר סרטי הבורקס (2010)

ז'אנר סרטי הבורקס הוא סוגה קולנועית ייחודי שהתפתחה בתרבות הישראלית בשנות השישים והשבעים. הבימוי בסרטים אלו היה אשכנזי, אך הדמויות המרכזיות היו מזרחיות (שלעיתים שוחקו על ידי אשכנזים). הבימוי האשכנזי של הסרטים הוא זה שבאופן עקיף השליך על המזרחים את התרבות המזרח-אירופית וההומור של העיירה. הסרטים התרחשו לרוב בשכונות המזרחיות והדגישו את המתח האתני והמעמדי. ההתקבלות של סרטי הבורקס הייתה לא פשוטה. רבים מהמבקרים ראו בז'אנר ובסרטים ממד ירוד, וולגרי שמרחיק את התרבות והזהות הישראלית מהמערב. חוקרת הקולנוע אלה שוחט ציינה כי סרטי הבורקס הכילו היבטים קרניבליים ואיכות רפלקסיבית של פרודיה ופרודיה עצמית שקסמה במידה מסוימת לקהל. ולכן הטקסט הפנימי של סרטי ה'בורקס' היה למעשה, מורכב הרבה יותר ממה שרמזה הביקורת.[1] המשך קריאת הפוסט "ז'אנר סרטי הבורקס ומאמרים נבחרים על קולנוע ישראלי"

פה ושם בארץ פלסטין

"אם בבילעין על בג"ץ מצפצפים / אל תתפלא, זה שלטון של חיילים / מי שמפגין, הופך מיד להיות אסיר / ולכבודו אנחנו לא נפסיק לשיר // אם להפציץ אזרחים זה כבר מותר, / אל תשתומם, הכיבוש שונא מוסר/ מי שימחה, שמו יוכפש בכל העיר, ולכבודו אנחנו לא נפסיק לשיר// אם השופט ישלח אותי לקלאבוש, / אל תתפלא, זה טבעו של הכיבוש/ אך אם תחריש, מחר אתה תהיה אסיר/ ולכבוד כבר לא יהיה מי שישיר אז- / לא נפסיק לשיר…//" (שלושה בתים מתוך השיר "לא נפסיק לשיר". לעיתים השיר מושר בסוף ההפגנה).

בבוקר שותים קפה בת"א. החשבון משולם בתלושים שקיבלתי מצ'יקי  בקפה "אלכסנדריה" ברחוב יהודה הלוי. זו פינת חמד. אך אין לה שום קשר לאלכסנדריה במצרים, או כפי שהיא נקראת בשם המקומיים "קסנדרייה". אלכסנדרייה הזכירה לי, בטיולי האחרון למצרים, דווקא עיר הולדתי את חיפה, עם מגל המפרץ והבניה הגבוהה ליד הים. אהבתי במיוחד את הביקור בספריה החדשה של אלכסנדרייה שיש בה אלמנט נקבי, בשל אי רצונה להגיע לשחקים כמו בניין האוניברסיטה של חיפה שזרוק על גבעת דניה ככובש. יוצאים לרחוב יהודה-הלוי. אין שום קשר בין המסמן למסומן – אין מאחורי יהודה הלוי שום כמיהה אמיתית למזרח, בדיוק ההפך, יש כמיהה לא ברורה למערב. אבל דווקא נחמד פה במזרח התיכון סטייל תל-אביב. ואני לא חושב בינתיים על מה שקורה שעה וקצת מפה במדינת המתנחלים. אני משתלב באווירה המקומית. ומוצא את עצמי נופל בסטריאוטיפים המרחפים מעל הקלסר של הכתיבה. כך תל אביב ההגמונית הופכת אצלי לשק אגרוף ציני. אבל אני לא נכנע, אולי בגלל שאני חיפאי שאף פעם לא מצא לעצמו בית בין תל-אביב לבין יפו.

מטרת הנסיעה היא הצטרפותי לפעילות ופעילי שייח' ג'ארח ביום פעילות משולש. נוסע לבית צפאפה ומשם לשער שכם, לרדת בתהלוכה סגנונית לכיוון היעד הסופי – ההפגנה בשכונת שייח' ג'ארח. רוב הפעילים והפעילות יישארו אנונימיים בכדי לשמור על זהותם. דווקא בעידן הטוויטר, הפייסבוק, הבאז לא הכול צריך להיכתב. במיוחד בזמן של מאבק כל כך קשה נגד ממסד כוחני ומנגנוני דיכוי עיקשים ומסורבלים.

הרחוב הקטן סביב "בית הדבש" זרוע תרמילי רובה, סילוואן 27.6. צילום: מגד גוזני / אקטיבסטילס

המשך קריאת הפוסט "פה ושם בארץ פלסטין"

כמה זמן נחיה על הסער: על ההחלטה להוציא את הנכבה מתוך תוכניות הלימוד

החלטת שר החינוך גדעון סער להוציא את מושג "הנכבה" מתוכנית הלימודים הרשמית של משרד החינוך במגזר הערבי, היא משגה גדול. לפי ההצעה המתוקנת של "חוק הנכבה", לא יהיה היבט פלילי בציון יום העצמאות של ישראל כיום אבֵל. עם זאת, משרד האוצר יוכל למנוע תקציבים ממוסדות שיממנו פעילויות שמערערות על אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה.

שר החינוך גדעון סער שהחליט על הוצאת מושג הנכבה מתוכנית הלימודים הרשמית של משרד החינוך במגזר הערבי מסמן שלב נוסף בהשתלטות הימין הקיצוני על מנגנוני המדינה. בהיעדר אלטרנטיבה שמאלית ובשתיקה רועמת ממפלגת "קדימה" שלכאורה יושבת באופוזיציה אנו עדים לעוד הידרדרות בגבולות השיח הציבורי. הכחשת הנכבה תקבֵע עוד יותר את הטענה כי הדמוקרטיה הישראלית שייכת רק ליהודים וכי ישראל מתנהגת באנטישמיות וגזענות כלפי אזרחיה הערבים. החלטה זו גם מצטרפת לשורה של החלטות חקיקה גזעניות, שכנראה רק יגבירו את החרם הבינלאומי על ישראל.

הניסיון לכפות על התלמידים הערבים את הנרטיב הציוני מראה שבישראל עדיין לא מוכנים להבין את המושג של רב-תרבותיות. מה ההיגיון בהכחשת ההרס, הגירוש, הפליטות, האדמות שנלקחו וההיסטוריה הפלסטינית, האם נוכל למחוק מהספרים את הזיכרון של מאות אלפי פליטים, שכיום צמחו לכדי כחמישה מיליון פליטים פלסטינים החיים בגלות. האם מדינת ישראל באמת מאמינה שמחיקת "הכתם על הקיר" (כמו השיר הנפלא של אבידן) תמחוק את תוצאותיו. התשובה הברורה היא לא. בדיוק כמו שאי אפשר למחוק את זיכרון הגירוש וההשמדה של יהודי אירופה והבלקן, בדיוק כמו אי אפשר למחות את הטבח שהעם האמריקאי ביצע באוכלוסייה הילידית באמריקה, וכמו עמים אחרים שעקרו, הגלו, עינו, טבחו, ו"הזיזו" עמים שלמים מתוך אדמתם.

במקום לשאוב תקווה מנאום הנשיא אובמה על ביטול ההפרדה בין כוח לערכים באמריקה. ישראל שוב מפנה את גבה לערכים, למוסר, לאתיקה ולמחשבה יהודית. ואולי כדאי לאחר אישור החוק של גדעון סער להתחיל להפיץ לכל עבר שבישראל יש מכחישי "נכבה", כמו שבעולם ישנם מכחישי "שואה". אנשים המאמינים שאפשר לעמוד עם הגב להיסטוריה, לסגור את הלב לאסון.

גדעון סער, הוא עוד אחד מהפירות הבאושים של ההנהגה הציונית. התמונה מתוך ויקיפדיה.

עברו למעלה משישים שנה למדינת ישראל ועדיין היא מתנהלת כמו קאובוי במערב-הפרוע. במקום לקחת אחריות על אסון הנכבה ולהגיע לפשרה עם נציגיו – העם הפלסטיני. אנו עדים להחמרה ביחסי הכוח שבין העם היהודי לבין העם הפלסטיני בכלל ולמעלה ממיליון אזרחי ישראל בפרט. ואיזה בשורה אנו משאירים לילדים שלנו, חזון של מלחמה, ניכור וזרות. איך נוכל להשתלב במזרח-התיכון, אם איננו מסוגלים לדור עם העם הילידי שחי איתנו על אדמתו. מה נאמר למדינות ערב ולמדינות המערב. כנראה שגדעון סער, הוא עוד אחד מהפירות הבאושים של ההנהגה הציונית. ובהיעדר מחשבה יהודית, מוסרית, שמבוססת על זכויות אדם ומבט ארוך טווח, אנו נחיה  ממלחמה למלחמה, מאינתיפאדה אחת, לשנייה ולשלישית. הציונות צריכה לפתוח את המחשבה לגבי העובדה שקיימת עוד לאומיות לצדה והיא הלאומיות הפלסטינית. היא צריכה לפתח תרבות דו-לאומית רחבה שתתחיל קודם כל בחיים יחדיו בתוך ספרי ההיסטוריה.

הדעה התפרסמה לראשונה ב"ישראל היום", 26.7.2009

וגם באתר "קדמה" וגם באתר "הגדה השמאלית". 

זמן אהבה: על השיר של שמעון אדף מתוך המונולוג של איקרוס

(המאמר מובא כאן בשינויים קלים מהמקור)
 

"שדרות", שירו של המשורר שמעון אדף שנכתב  ב-1997 בספר השירים המונולוג של איקרוס זכה לכרטיס כניסה לקאנון הספרותי העברי. כבר עם הופעתו קיבל הספר "המונולוג של איקרוס" את פרס ספר הביכורים של משרד החינוך והוכנס באופן תקדימי, ליצירות הספרותיות הנלמדות לבגרות.  שמעון אדף היה הראשון לכתוב שיר על עיירות הפיתוח "שדרות" ולקבל חשיפה ספרותית מהמרכז ההגמוני. חשוב לציין, כי כבר על עטיפת הספר תויג המשורר תויג כ"המשורר משדרות". המשך קריאת הפוסט "זמן אהבה: על השיר של שמעון אדף מתוך המונולוג של איקרוס"