צדק: למנות מזרחי לבית המשפט העליון

במקום להישאר עם אותו דימוי ישן וסטריאוטיפי לגבי המזרחים עלינו להתערב בהיסטוריה ולדאוג לייצוג ראוי של כל האוכלוסיות במערכות השונות (צילום מסך מתוך "צ'ארלי וחצי")

במקום להישאר עם אותו דימוי ישן וסטריאוטיפי לגבי המזרחים עלינו להתערב בהיסטוריה ולדאוג לייצוג ראוי של כל האוכלוסיות במערכות השונות (צילום מסך מתוך "צ'ארלי וחצי")

הוועדה לבחירת שופטים היתה אמורה לבחור השבוע שופטים חדשים לבית המשפט העליון. אך אין בשמות המוצעים שום שופט מזרחי. האם זו לא פגיעה בעקרון השוויון החוקתי? האם כך לא משאירים ציבור שלם מנוכר? המשך קריאת הפוסט "צדק: למנות מזרחי לבית המשפט העליון"

סודה של סינדי | מרקוס גרדנר | Marcus Gardner | Cindy's Secret

סודה של סינדי | מרקוס גרדנר
סודה של סינדי | מרקוס גרדנר

"בעולם של רמאות אוניברסאלית, אמירת האמת היא מהפכנית" (ג'ורג' אורוול) המשך קריאת הפוסט "סודה של סינדי | מרקוס גרדנר | Marcus Gardner | Cindy's Secret"

כמה זמן נחיה על הסער: על ההחלטה להוציא את הנכבה מתוך תוכניות הלימוד

החלטת שר החינוך גדעון סער להוציא את מושג "הנכבה" מתוכנית הלימודים הרשמית של משרד החינוך במגזר הערבי, היא משגה גדול. לפי ההצעה המתוקנת של "חוק הנכבה", לא יהיה היבט פלילי בציון יום העצמאות של ישראל כיום אבֵל. עם זאת, משרד האוצר יוכל למנוע תקציבים ממוסדות שיממנו פעילויות שמערערות על אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה.

שר החינוך גדעון סער שהחליט על הוצאת מושג הנכבה מתוכנית הלימודים הרשמית של משרד החינוך במגזר הערבי מסמן שלב נוסף בהשתלטות הימין הקיצוני על מנגנוני המדינה. בהיעדר אלטרנטיבה שמאלית ובשתיקה רועמת ממפלגת "קדימה" שלכאורה יושבת באופוזיציה אנו עדים לעוד הידרדרות בגבולות השיח הציבורי. הכחשת הנכבה תקבֵע עוד יותר את הטענה כי הדמוקרטיה הישראלית שייכת רק ליהודים וכי ישראל מתנהגת באנטישמיות וגזענות כלפי אזרחיה הערבים. החלטה זו גם מצטרפת לשורה של החלטות חקיקה גזעניות, שכנראה רק יגבירו את החרם הבינלאומי על ישראל.

הניסיון לכפות על התלמידים הערבים את הנרטיב הציוני מראה שבישראל עדיין לא מוכנים להבין את המושג של רב-תרבותיות. מה ההיגיון בהכחשת ההרס, הגירוש, הפליטות, האדמות שנלקחו וההיסטוריה הפלסטינית, האם נוכל למחוק מהספרים את הזיכרון של מאות אלפי פליטים, שכיום צמחו לכדי כחמישה מיליון פליטים פלסטינים החיים בגלות. האם מדינת ישראל באמת מאמינה שמחיקת "הכתם על הקיר" (כמו השיר הנפלא של אבידן) תמחוק את תוצאותיו. התשובה הברורה היא לא. בדיוק כמו שאי אפשר למחוק את זיכרון הגירוש וההשמדה של יהודי אירופה והבלקן, בדיוק כמו אי אפשר למחות את הטבח שהעם האמריקאי ביצע באוכלוסייה הילידית באמריקה, וכמו עמים אחרים שעקרו, הגלו, עינו, טבחו, ו"הזיזו" עמים שלמים מתוך אדמתם.

במקום לשאוב תקווה מנאום הנשיא אובמה על ביטול ההפרדה בין כוח לערכים באמריקה. ישראל שוב מפנה את גבה לערכים, למוסר, לאתיקה ולמחשבה יהודית. ואולי כדאי לאחר אישור החוק של גדעון סער להתחיל להפיץ לכל עבר שבישראל יש מכחישי "נכבה", כמו שבעולם ישנם מכחישי "שואה". אנשים המאמינים שאפשר לעמוד עם הגב להיסטוריה, לסגור את הלב לאסון.

גדעון סער, הוא עוד אחד מהפירות הבאושים של ההנהגה הציונית. התמונה מתוך ויקיפדיה.

עברו למעלה משישים שנה למדינת ישראל ועדיין היא מתנהלת כמו קאובוי במערב-הפרוע. במקום לקחת אחריות על אסון הנכבה ולהגיע לפשרה עם נציגיו – העם הפלסטיני. אנו עדים להחמרה ביחסי הכוח שבין העם היהודי לבין העם הפלסטיני בכלל ולמעלה ממיליון אזרחי ישראל בפרט. ואיזה בשורה אנו משאירים לילדים שלנו, חזון של מלחמה, ניכור וזרות. איך נוכל להשתלב במזרח-התיכון, אם איננו מסוגלים לדור עם העם הילידי שחי איתנו על אדמתו. מה נאמר למדינות ערב ולמדינות המערב. כנראה שגדעון סער, הוא עוד אחד מהפירות הבאושים של ההנהגה הציונית. ובהיעדר מחשבה יהודית, מוסרית, שמבוססת על זכויות אדם ומבט ארוך טווח, אנו נחיה  ממלחמה למלחמה, מאינתיפאדה אחת, לשנייה ולשלישית. הציונות צריכה לפתוח את המחשבה לגבי העובדה שקיימת עוד לאומיות לצדה והיא הלאומיות הפלסטינית. היא צריכה לפתח תרבות דו-לאומית רחבה שתתחיל קודם כל בחיים יחדיו בתוך ספרי ההיסטוריה.

הדעה התפרסמה לראשונה ב"ישראל היום", 26.7.2009

וגם באתר "קדמה" וגם באתר "הגדה השמאלית". 

גיבורי תרבות מתסכלת, מכעיסה וצרה: על הסדרה "גיבורי תרבות" – ערוץ 8

הוזמנתי לפני כשבועיים להקרנת בכורה של סרט מתוך סדרה דוקומנטארית בתמיכת ערוץ 8, הנקראת "גיבורי תרבות". ההקרנה החגיגית הייתה במוזיאון תל אביב ומספר הנואמים המכובדים היה רב, החל ממנהל ערוץ 8 מר סיני אבט דרך מנהלת התוכן של הערוץ ועורכת התוכן של הסדרה ועוד. כולם דברו בשבחה של תוכנית איכותית על רקע התוכניות הרדודות של הערוצים המסחריים, על חשיבותה של טלוויזיה איכותית בימי רייטינג ותרבות הסלבז השטחית שכולנו שטופים בה. כמובן שדברים אלה עוררו הזדהות רבה בקרב הקהל שבא במיוחד לחגוג השקתה של סדרת איכות על גיבורי התרבות במדינת ישראל.

בתום הנאומים הקרינו קליפ קצר ובו שמונת גיבורי התרבות הנבחרים שכולנו עתידים לראות בקרוב במסגרת הסדרה. הקליפ הורכב מקטעים מתוך שמונת הסרטים, אותם יצרו הטובים שביוצרים אמרו הנואמים, היוצרים נבחרו בקפידה הוסיפו הנואמים, והייתה תחושה שאף הם סוג של גיבורי תרבות.

הקליפ חשף 8 גיבורי תרבות, חווה אלברשטיין, אלונה פרנקל, אוהד נהרין, יורם קניוק, עלי מוהר, עמרי ניצן ואיגור ברז'ין, זויה צרקסקי, עדי נס, ורג'י בטחיש. אני חייבת לציין שהצפייה בקליפ לוותה אצלי ברגעים של מתח וציפייה, לאורך הצפייה בקליפ שהיה אמנם קצר אבל הרגיש ארוך עד מאוד, חשבתי לעצמי מי עוד ייבחרו לגיבורי התרבות שלנו, וכמו ילדה קטנה חיכיתי לגיבורת התרבות שלי ,  שלאכזבתי הרבה לא הגיעה. אף לא אחת שמייצגת את עולמי התרבותי, את הרקע שלי ולא רק שלי של 50% מהאוכלוסייה בישראל.

כן, מחריד לגלות שבסדרה כל כך יומרנית שהושקעו בה כל כך הרבה כספי ציבור, לא טרח אפילו אדם אחד מכל בעלי התפקידים החשובים שנאמו בערב החגיגי הזה, שדיברו בשפה כל כך יפה בדבר חשיבותה של טלוויזיה איכותית למצוא גיבור תרבות אחד שייצג חצי מהאוכלוסייה במדינה. שישה וחצי גיבורי תרבות אשכנזים, חצי גיבור מזרחי שהיה צריך להתחלק בפרק אחד עם אמנית נוספת וכמובן עלה תאנה ערבי. גם רשימת היוצרים חשפה כמובן במאית ערביה לקישוט וקשת מרשימה של יוצרים המייצגים את ישראל הותיקה והטובה.

התחושה מתסכלת ומכעיסה, לא ברור איך איש לא קם ומחה. להפך, הקהל מחא כפיים בהתלהבות ונראה כי חש שותף לעשייה חשובה עד מאוד. לא נראה היה שמישהו רואה את העיוות, לאיש לא הייתה ביקורת על מי שרואים עצמם  כמייצגים של טלוויזיה איכותית, פלורליסטית ורב תרבותית.

עד עכשיו אין לי מושג מה לעשות עם התחושה המתסכלת הזו, קיוויתי שמבקרי הטלוויזיה יגיבו, יבחינו, אך איש לא כתב מילה. חשבתי על כותבים ביקורתיים, אך לאכזבתי הרבה שום דבר לא נאמר.

חוק ההסדרים חכם על חלשים: מי מכשיל את העניים?

חוק ההסדרים, כחלק מתקציב 2008, הוא הכלי העיקרי אשר באמצעותו מבקשים באוצר לדחות, לעקב ואף להקפיא יוזמות חברתיות רבות. החוק מתוכנן להיות מאושר עוד לפני פתיחת מושב החורף הקרוב.

חוק ההסדרים, התקבל בשנת 1985, על ידי אדריכלי המהפך הכלכלי – פרס, מודעי וניסים. אלו השתמשו בתקנות לשעת חירום על מנת להעבירו בכנסת. החוק במהותו הוא לא דמוקרטי. מצד אחד, הוא מבטל מלאכת חקיקה ארוכת שנים (למשל, חוק הדיור הציבורי 1998; חוק חינוך חינם לגיל הרך מגיל 3 1984). הוא גם מעכב חוקים (למשל, דחיית יישום התוספת לשכר המינימום לינואר 2009; דחיית תוכנית למס הכנסה שלילי לשנת 2009; דחיית תחילת יישום סעיף 21 א' לחוק חברות כוח-האדם לשנת 2011). מצד שני, החוק מאשֵר סעיפים ללא צורך באישור פרטני בכנסת (למשל, הסעיף שלפיו יינתן פטור משירות צבאי לכל אברך בן 23 שיש לו לפחות שני ילדים).

פרשנים טוענים כי, שר האוצר רוני בר-און התיישר עם מנהיגות פקידי האוצר בחסות שנתן למתכונת הישנה של חוק ההסדרים ולמכבסת המילים שהוא מייצר. בינתיים, אולמרט ובר-און מתעקשים שתקציב 2008, הכולל את חוק ההסדרים, הוא תקציב חברתי. בר-און אף ציין כי: "לחברי הכנסת יעמדו כמעט שלושה חודשים כדי ללבן את הסוגיות ב"חוק ההסדרים." אף על פי כן, חוק ההסדרים הצליח להעמיד מולו קבוצות שונות של מתנגדים. היועץ המשפטי לממשלה מבקש לצמצם את היקף החוק ודורש הוצאת סעיפים רבים ממנו. חברת הכנסת שלי יחימוביץ' מכנה את חוק ההסדרים "מחטף" ומאיימת לעתור לבג"ץ כנגדו. ההסתדרות מתנגדת לדחייה בשלוש שנים נוספות של ההטבות בתנאי העסקת עובדי כוח-אדם ומשרד האוצר נעתר למו"מ בנקודה זו והזמין את עופר עיני למו"מ. ציבור הנכים מתכוון למחות על הפגיעה הצפוייה כתוצאה מהחוק. עיקר הפגיעה, לטענתם, הינה בזכויות בסיסיות של עשרות אלפי נכים כלליים, נכי פוליו וגזזת ונכי עבודה. קבוצת "עבודה שחורה" במפלגת העבודה הבטיחה להילחם בשר הרווחה יצחק הרצוג בכוונתו להפריט, כחלק מחוק ההסדרים, את מעונות החוסים. ח"כ קולט אביטל, אמרה כי תנסה לבטל חלק מהסעיפים: "התקציב כפי שהוא מצטייר בסעיפי חוק ההסדרים הוא אנטי חברתי בעליל. הוא כולל גזירות שרק מעמיקות את הפערים, ולראשונה גם סעיפים המטילים מיסים על עקרות בית."

אחת מהטענות של מתנגדי החוק, מצביעה על כך כי השרים לא קוראים ולא עושים בו שימוש מושכל. אישור חוק ההסדרים מהווה בעצם הסכמה שותקת לא רק לסעיפיו, אלא לתפיסה הכוללת כי אסור לחרוג מהשארת גידול התקציב בשיעור של 1.7% בלבד. ובכך אין בעצם שום דרך להגדיל את הסכום הכולל של התקציבים החברתיים, אלא להסכים, כמעט בצורה עיוורת, למדיניות האנטי-חברתית של חוק ההסדרים ותקציב 2008. תקציב הביטחון, מאידך, נהנה מעמד עליון ביחס לתקציבים החברתיים. לתקציב הביטחון אין את מגבלת ה-1.7%. מצב לא תקין זה מוביל לקיפאון ושחיקה בשאלות חברתיות אקוטיות ופוגע במרקם החברתי בישראל.

הדעה התפרסמה ב'דעות היום' ב – "ישראל היום", 27.08.2007, עמוד 14.

משחקים בהפלת משטרים

1. ארה"ב מנסה להעלות משטר חדש בעיראק ולהפיל את המשטר האיראני בכלל ולעצור את פרוייקט הגרעין שלו בפרט.
2. איראן מצידה מנסה להפיל את המשטר של האמריקאים בעיראק, להעלות את עצמה לדרגת מעצמה גרעינית איזורית. ולתמוך בהפלת המשטר הלבנוני. כמו כן איראן מנסה להפיל את המשטר הציוני.
3. הסורים תומכים גם בהפלת המשטר הלבנוני.
4. ישראל תומכת בהפלת המשטר השיעי בדרום לבנון ודוחקת את סוריה לפינה, בכך שהיא לא מוכנה לצאת איתה למו"מ על השטחים הכבושים בגולן. ישראל גם מעוניינת בהפלת המשטר האיסלאמי באיראן.
5.  ישראל שולטת בשטחים הכבושים הפלסטיניים ומתלבטת האם לתמוך באבו-מאזן כשהוא נאבק על חייו מול משטר החמאס.
6. ארה"ב מצדה גם תומכת בהפלת משטר החמאס שניצח בבחירות דמוקרטיות וזכה לתמיכת העם הפלסטיני.
7. הבחירות הדמוקרטיות בפלסטין היו פועל יוצא של תהליך אוסלו וניסיון המערב לכפות על הפלסטינים את המשטר המושחת של אבו-מאזן והפת"ח.
8. המנהיגות של אבו מאזן היא זו שעוצרת את ישראל מלהסתבך ולקחת אחריות על מעשי הכיבוש. היות ואבו-מאזן עדיין מחזיק באיזו תפיסה לא מובנית של ריבונות פלסטינית. תפיסה זו שמאפשרת לישראללהודיע כי אבו-מאזן אחראי על כל מה שקורה בשטחים ובעזה. למרות שאבו מאזן עצמו צריך אישור אפילו ללכת לשירותים.
9. ישראל משתמשת בשלטון של אבו-מאזן כדי לא לקחת אחריות על מעשי הכיבוש היומיומיים ולתת זכויות שוות לכל האזרחים / תושבים ולא אזרחים בין הירדן לים.
10. ארה"ב תומכת בישראל באופן כללי אך מנסה לשכנע אותה בכל זאת לתמוך במשטר של אבו-מאזן כדי לעצור את החמאס.
11. ישראל מפחדת מהתחזקות אבו-מאזן. ישראל פוחדת עוד יותר מול התחמשות והתחזקות החמאס והאופציה הרדיקלית שהוא מציע. היא עומדת בתווך והפתרון היחידי שהיא מוצאת הוא להרוג חפים מפשע על מנת להתריע ובתוך המדינה היא מסלקת את האינטלקטואל מספר אחד של הפלסטינים-ישראלים את ח"כ לשעבר עזמי בשארה.
12. עזמי בשארה עצמו תומך בזכויות שוות לכל האזרחים שחיים בין הירדן לים. אבל עם תפיסה זו, השב"כ מודיע, שהוא לא יוכל לחיות בישראל.
13. השב"כ מונה על מנת לעצור את האויבים הפנימיים של השלטון, אשר מנסים להפילו. אבל הפך להיות השלטון עצמו.
14. האופציה המדינית הופכת להיות אסורה. במלחמת לבנון השניה היא אפילו לא התקבלה. גם האופציה החברתית לא קיימת.
15. ארה"ב מנסה לכפות דמוקרטיה על עיראק. אבל אין דמוקרטיה בארה"ב כשמיליוני אנשים חיים לא זכויות חברתיות.