עסקית לוחצת: יובל אביבי במגזין "מנטוק" של גלובס על "האסון מתחיל בארוחת העסקים"

GLOBES2013SHEMOELOF

נראה שמתי שמואלוף נמצא בעימות פנימי: הוא אינטלקטואל ישראלי שבסיס האם שלו כאן, אבל נקודת המוצא שלו מחייבת אותו להעביר ביקורת נוקבת על מה שמתרחש בבסיס האם הזה. "עזרו לי להגיע חזרה לשורה מבלי לוותר על גלות הפאנק", הוא כותב באחד השירים של "האסון מתחיל בארוחת העסקים", ספר השירים החדש שלו.

"השורה", של הלח"י, שאמנם ממנה ישחרר רק המוות אבל לא כולם התקבלו אליה גם בחייהם; ושורת השיר, שגם היא הייתה ועודנה נחלתם של בני עדה מסויימת, לרוב. ושתי השורות האלה, ששמואלוף נמשך-נדחה אליהן, מסרבות לקבל את העולם החדש. העולם הפוסט-פאנקי של שמואלוף, שהוא מורכב וביקורתי ודורש הכול – גם להיות ציוני וגם לא להיות גזען.
השירה של שמואלוף כועסת, רדופה, דורשת שינוי, אבל היא גם רחומה וכואבת. בניגוד לרדיקלים אחרים, שחלקם רק נהנים לראות את העולם נשרף, המקום המיוחד של שמואלוף, התווך שבו הוא מצוי, מאפשר לו למתוח ביקורת גם על המהפכה חסרת הזהירות, שאחריה "האבן התרוקנה מנוזלי גוף המילה". מה שווה מהפכה, אם אי אפשר לכתוב אחריה שירה, לא?

יובל אביבי במגזין "מנטוק" של גלובס על "האסון מתחיל בארוחת העסקים"

35898119-145*

עזיבתי לברלין יצאה מהארון עם הכתבה של רועי צ'יקי ארד על פעילי מחאה מרכזיים שיוצאים לזמן מה ממעגל ההתנגדות למשטר. השתתפתי הן ב"ערב חדש" ביחד עם רחל עזריה, חברת מועצת ירושלים וגם ביום למחרת ב"אורלי וגיא" ביחד עם דפני ליף. תוכלו גם להאזין לתוכנית הרדיו של תמי מולד חיו ב"רדיו כל השלום", בראיון מלא עם דפני ליף.

 

"האסון מתחיל בארוחת עסקים" מחכה רק לך

מקריא בהשקת אסופת "ערס פואטיקה" בהוצאת גרילה תרבות |
מקריא בהשקת אסופת "ערס פואטיקה" בהוצאת גרילה תרבות

טוב, בשורה אחת טובה לכל מנוי/ות האתר. ספר השירה הרביעי שלי "האסון מתחיל בארוחת עסקים ניתן לרכישה באתר ההוצאה "נהר ספרים". את הספר כתבתי בשלוש שנים האחרונות, כניסיון להיחלץ מהזעם ולהגיע יותר לצד ההומוריסטי של חיינו בקולוניה. את התהליך התחלתי כשהייתי כחוקר באקדמיה והכרתי את צ'יקי ופתחנו את תנועת גרילה תרבות.  עזבתי קצת את הרצינות שאיפיינה את הספר הקודם "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" שיצא גם הוא בהוצאת נהר ספרים. הספר הקודם הפך לספר קולי כחלק מהמהפכה של האי קאסט וגם שירים מתוכו הולחנו. בזכותו נסעתי לסדנת תרגום בברלין ושירי תורגמו באחד מהמאגר הבינלאומיים הגדולים של השירה.

הכרזתי ש"האסון מתחיל בארוחת עסקים" הוא ספר השירה הרביעי והאחרון שלי. ועצוב לי להיפרד ככה מעולם השירה. אבל אני כותב במרץ פרוזה שפורצת בי ומבקשת קהלים חדשים (בשנה הבאה ייראה אור ספר סיפוריי הראשון). את ספר השירה הרביעי ערך היוצר והמוציא לאור ראובן מירן, שעושה עבודת קודש בהוצאת "נהר ספרים" במיוחד בימים אלו שאפילו הוצאות גדולות מתקשות לשרוד.

יצא וראיינו אותי למדור הספרים של "מעמול: אתר הסטודנטים במכללת ספיר" אז תוכלו ליהנות מהתשובות שלי ל-12 שאלות ואולי תעלו על הוייב ותרגישו את השינוי שחל בי. דווקא "האסון מתחיל בארוחת עסקים" פרץ מעצמו, והביא לי הפתעות רבות, הספר למרות התוכן הלא פשוט, בשפה המצחיקה הצליח להביא לעצמו הן מענק יצירה מאקו"ם והן מקרן רבינוביץ לאומנויות בתל אביב. המענקים לספר, יידעו אותי שזה תינוקת לא רגילה. שיר הנושא של הספר כיכב באסופת המחאה שערך המשורר והמבקר אילן ברקוביץ' במדור תרבות וספרות "הארץ". העורך שלי החליט לשים את הדברים שנכתבו במבוא לאסופה על גב הספר:

"רבים מהמשוררים הישראלים המוגדרים 'משוררי מחאה' או 'משוררים חברתיים' אינם באמת כאלה. השירים שנבחרו לאנתולוגיה שלפנינו אין בהם התיימרות לשורר מחאה מעֶמדה מדומה של סבל. הם יודעים כי 'האסון מתחיל בארוחת עסקים', כשם שירו של מתי שמואלוף, שנבחר להוביל את האנתולוגיה הזאת, על שום המוּדעות החשובה שהוא מציג לעצם המעשה: מחאה אמיתית נוצרת כאשר האדם המוחה, במקרה הזה המשורר, מוכן לשלם מחיר אישי על דבריו; כאשר הוא יוצא נגד הזרם. כאשר הוא מסתכן בכתיבת הבלתי מותר, הסמוי מן העין, ומסרב לארוחת העסקים."

[אילן ברקוביץ', "הארץ", תרבות וספרות]

שירה היא כמו בדמינטון

אני חושב שבחודש הבא אעשה השקה ביחד עם מסיבת יום הולדת 41. אבל אני נרתע. אני מפחד מהמילים. מה יקרה לי ולהן כשהן יגלו שהספקתי לתת להן אוויר לנשימה. מה יקרה כשספרי השירה האחרים ירצו עוד אחים ואחיות. אני לא יודע מה יקרה אז. אני מקווה שאשרוד. בכל מקרה משוררים לאחרונה רק מתים, וקשה היה להיפרד מברכה סרי היקרה ז"ל ולפני כן משי אריה מזרחי ז"ל ועוד כותבת ולוחמת רדיקלית תקווה לוי ז"ל שעוד כתבה שירים ב"מאה שנים – מאה יוצרים" שערך סמי שלום שיטרית (ערך במיוחד בכדי להראות מאה שנים של יצירה מזרחית, אבל את הספר כנראה ששרי רז לא קראה).

מה נשאר מהחיים שלנו? בשביל מה אנחנו בכלל חיים אותם? בשביל מה לצאת מהמיטה בבוקר? את השאלות האלו המשוררים על עוניים, ודלותם מתקשים לענות, כשאין בכלל את הבשר הנחוץ לארוחה. אז במקום זה אנחנו דורשים ארוחה ומקווים לקבל. מקווה שתהנו מהספר וניפגש בהשקה, ומי שיכול שיעשה קופי פייסט למסך ותראו אם עמדתי במילה ולא כתבתי עוד ספר שירה. יש לי עוד הרבה מה לומר, אבל בינתיים אעצור פה. מבטיח פוסטים עם טעימות וגם כמה שיותר להקריא משירי הספר החדש באירועים הבאים:

  • 11.6 הכנס הבינלאומי של איגוד הכללי של סופרים בישראל שייערך בכפר מראר
  • 13.6 גרילה תרבות עם להקת להקת
  • 14.6 בהשקת ספרה החדש של נעמה גרשי, ג'וז לוז
  • 18.6 בהשקה הירושלמית לאסופת ערס פואטיקה
  • 19.6 באירוע לזכרה של ברכה סרי בקטמונים בירושלים

צפו בי מקריא את "ישראל" הומאז' לאלן גינזברג ז"ל ב"ערס פואטיקה" מס' 4 בגן העיר

שבוע טוב!

נ.ב. תבדקו את ספרי השירה החדשים של יעקב ביטון ושל לורין מילק. שירה חזקה ביותר!

שר האוצר הבא: העלה את תקציב התרבות

מתוך
מתוך "עיתון אישי"

תרבות: שינוי קטן, הבדל גדול 

המשימות של שר האוצר הבא מורכבות, וברובן יידרשו מהלכים כואבים. רבים מדברים על תקציבי הביטחון, הרווחה והבריאות העומדים במוקד סדר היום, אבל ראוי לומר גם: אל תשכחו את תקציב התרבות. כשהוא מוזנח ונטוש לגמרי, קיים יחס בלתי נתפס בין תקציב זה לבין תקציבי שאר המשרדים.
תקציב התרבות בישראל עומד על 0.03 מהתקציב הלאומי. התקן של מדינות ה־OECD, שאותו אמורה ישראל לקיים, קובע שתקציב התרבות יעמוד על לפחות אחוז אחד מסך התקציב הכולל. אם ישראל תשלש את התמיכה שלה בתרבות הישראלית, היא תיישר קו עם מדינות המערב ותוביל אותנו להיות כחלק ממשפחת העמים הדמוקרטיים. הזכות לתרבות לא פחות חשובה מזכויות חברתיות אחרות.
הדרישה להעלות את התקציב לאחוז היא הגיונית והגונה. הדבר לא יפגע בתקציבים אחרים בצורה ניכרת, וכמעט שלא יורגש בתוך הסחר־מכר הפוליטי.
שינוי כל כך קטן בתקציב התרבות יביא שינוי הרבה יותר גדול בכל כך הרבה תחומי יצירה בישראל. מדינת ישראל תצעד לתוך עתיד פורה. אסור לנו להיות מדינה עם תרבות מנוונת, הכלואה בתוך שוליה. עלינו לקחת את השוליים למרכז ולתת לפלורליזם התרבותי להישמע.
התרבות הישראלית היום דומה למשחק כיסאות מוסיקליים, שבו כל הזמן מוציאים כיסא וכל היוצרים נלחמים על הכיסאות הנותרים. אך אפשר לבנות תרבות אחרת. אם יוגדל תקציב התרבות, נוכל לראות את היוצרים ואת היוצרות עולים על פני הקרקע, פחות עסוקים בהישרדות ויותר ביצירה ובתרומה לחברה.
העלאת תקציב התרבות תוריד את מפלס האלימות, הגזענות וההסתה. כידוע, אמנות מבצעת סובלימציה לתשוקות הכי אפלות, ומתן ביטוי אמנותי לא יכול להרוג או לפגוע באיש, אלא לשנות ערכים ולייצר חברה סובלנית יותר.
העלאת תקציב התרבות לא רק תתרום לדור שלנו, אלא תהיה המסר והבשורה שלנו לדורות הבאים. שכן העתיד שלנו מונח בתוך החלטה שכזאת. הדורות הבאים יזכו להישגים ניכרים ולשגשוג יצירתי בזכותנו. איננו צריכים רק לקבור את ראשנו בתוך החול כבת יענה, אלא להרימו כמו קשר מוכשר במשחק כדורגל ולחפש למי למסור את הכדור. התרבות היא תהליך מסירה מדור לדור של ערכים, של נטיות, של זהויות ושל משמעויות. בהיעדר תרבות, האדם לא יכול לקבל אופקים שאליהם ירצה לשאוף. התרבות מעניקה סוג של אתגר פוטנציאלי לחברה הישראלית. וכשנדע מהם האתגרים העומדים בפנינו, נדע לאן עלינו לפנות בדרך הקשה של מדינה בראשית ימיה.
העלאת תקציב התרבות לאחוז אחד ויותר מתקציב המדינה אינה החלטה של שמאל או של ימין, היא צריכה להיות החלטה רוחבית לכל המפלגות. נקרא לכל המפלגות להתאחד סביב תרבות משגשגת, ללא הבדל לאום, גזע, אתניות, מין, מיניות או דת.
במדינה מרובת תרבויות ושוני נוכל לדעת בביטחון שהגדלת תקציב התרבות תייצר רב־תרבותיות משובחת. דמו את התרבויות השונות לחלקות אדמות, ואת עצמכם לכאלו המביטים בהן מתוך כנף מטוס ורואים רק שטיח צבעוני, עשיר ומגוון.
שר האוצר בממשלה המתקרבת אלינו, כולם ידברו איתך על קיצוצים, אך בתנועה קטנה תוכל לייצר שינוי ענק.

בעלי מוות – חזירי הבר של אלה נובק

Human pig sculpture  By Wombok  cc: flickr
"מה עשה עם העור? אין לי מושג. הוא עמד עם הגב אליי וניסר את החזיר." | Human pig sculpture By Wombok cc: flickr

הצימר הוא אחת המעבדות החשובות בישראל לקשר שבין מילים, במה וסאונד. באחד מהביקורים שלי שמעתי את אלה נובק קוראת את "חזירי בר" מתוך הקובץ שלה "בעלי חיים – בעלי מוות" (שם זמני). הנה הוא מובא לפניכן.

חזירי בר | אלה נובק

אבא שלי היה צייד.

הוא לא התפרנס מציד. היה צד חזירי בר במקום להזמין ציוד ואספקה למפעל בו עבד כקניין.

אבל יש אנשים שמתפרנסים מצייד בישראל. אני בטוחה.

אני מתארת לעצמי שזה לא חוקי. אני חושבת שגם כשציד היה חוקי, הוא היה מוגבל לאיזורים מאוד מסוימים ולבעלי חיים מאוד מסוימים ואני בטוחה שאסור היה לצוד חזירי בר ביערות הכרמל כמו שאבא שלי עשה.

ואולי זה לא נכון להגיד שהיה צייד. אולי צד רק פעם אחת, רק חזיר בר אחד והספיק לו. אני לא יודעת.

אני זוכרת רק את הפעם ההיא שחזר הביתה עם שקית פלסטיק כבדה שבתוכה חזיר בר מת שוחה בדם של עצמו.

מה עשה עם העור? אין לי מושג. הוא עמד עם הגב אליי וניסר את החזיר.

ברחתי לחדר וסגרתי את הדלת כדי לא לראות את הדם מטפטף מהשיש במטבח.

כל כך התביישתי.

התביישתי שדווקא אבא שלי, מכל האנשים, יורה בחיה.

התביישתי כשהיה ממלא בשבילי פיתה עם הנתחים ששמר במקפיא.

זה קרה בקיץ, כי אני זוכרת שלקחתי את הפיתה לבריכה ופחדתי שהילדים יגלו מה יש בתוכה.

כשאני חושבת על זה היום אני מתכווצת אבל לא מתביישת. אני מרגישה גאווה.

חוק ההסדרים חכם על חלשים: מי מכשיל את העניים?

חוק ההסדרים, כחלק מתקציב 2008, הוא הכלי העיקרי אשר באמצעותו מבקשים באוצר לדחות, לעקב ואף להקפיא יוזמות חברתיות רבות. החוק מתוכנן להיות מאושר עוד לפני פתיחת מושב החורף הקרוב.

חוק ההסדרים, התקבל בשנת 1985, על ידי אדריכלי המהפך הכלכלי – פרס, מודעי וניסים. אלו השתמשו בתקנות לשעת חירום על מנת להעבירו בכנסת. החוק במהותו הוא לא דמוקרטי. מצד אחד, הוא מבטל מלאכת חקיקה ארוכת שנים (למשל, חוק הדיור הציבורי 1998; חוק חינוך חינם לגיל הרך מגיל 3 1984). הוא גם מעכב חוקים (למשל, דחיית יישום התוספת לשכר המינימום לינואר 2009; דחיית תוכנית למס הכנסה שלילי לשנת 2009; דחיית תחילת יישום סעיף 21 א' לחוק חברות כוח-האדם לשנת 2011). מצד שני, החוק מאשֵר סעיפים ללא צורך באישור פרטני בכנסת (למשל, הסעיף שלפיו יינתן פטור משירות צבאי לכל אברך בן 23 שיש לו לפחות שני ילדים).

פרשנים טוענים כי, שר האוצר רוני בר-און התיישר עם מנהיגות פקידי האוצר בחסות שנתן למתכונת הישנה של חוק ההסדרים ולמכבסת המילים שהוא מייצר. בינתיים, אולמרט ובר-און מתעקשים שתקציב 2008, הכולל את חוק ההסדרים, הוא תקציב חברתי. בר-און אף ציין כי: "לחברי הכנסת יעמדו כמעט שלושה חודשים כדי ללבן את הסוגיות ב"חוק ההסדרים." אף על פי כן, חוק ההסדרים הצליח להעמיד מולו קבוצות שונות של מתנגדים. היועץ המשפטי לממשלה מבקש לצמצם את היקף החוק ודורש הוצאת סעיפים רבים ממנו. חברת הכנסת שלי יחימוביץ' מכנה את חוק ההסדרים "מחטף" ומאיימת לעתור לבג"ץ כנגדו. ההסתדרות מתנגדת לדחייה בשלוש שנים נוספות של ההטבות בתנאי העסקת עובדי כוח-אדם ומשרד האוצר נעתר למו"מ בנקודה זו והזמין את עופר עיני למו"מ. ציבור הנכים מתכוון למחות על הפגיעה הצפוייה כתוצאה מהחוק. עיקר הפגיעה, לטענתם, הינה בזכויות בסיסיות של עשרות אלפי נכים כלליים, נכי פוליו וגזזת ונכי עבודה. קבוצת "עבודה שחורה" במפלגת העבודה הבטיחה להילחם בשר הרווחה יצחק הרצוג בכוונתו להפריט, כחלק מחוק ההסדרים, את מעונות החוסים. ח"כ קולט אביטל, אמרה כי תנסה לבטל חלק מהסעיפים: "התקציב כפי שהוא מצטייר בסעיפי חוק ההסדרים הוא אנטי חברתי בעליל. הוא כולל גזירות שרק מעמיקות את הפערים, ולראשונה גם סעיפים המטילים מיסים על עקרות בית."

אחת מהטענות של מתנגדי החוק, מצביעה על כך כי השרים לא קוראים ולא עושים בו שימוש מושכל. אישור חוק ההסדרים מהווה בעצם הסכמה שותקת לא רק לסעיפיו, אלא לתפיסה הכוללת כי אסור לחרוג מהשארת גידול התקציב בשיעור של 1.7% בלבד. ובכך אין בעצם שום דרך להגדיל את הסכום הכולל של התקציבים החברתיים, אלא להסכים, כמעט בצורה עיוורת, למדיניות האנטי-חברתית של חוק ההסדרים ותקציב 2008. תקציב הביטחון, מאידך, נהנה מעמד עליון ביחס לתקציבים החברתיים. לתקציב הביטחון אין את מגבלת ה-1.7%. מצב לא תקין זה מוביל לקיפאון ושחיקה בשאלות חברתיות אקוטיות ופוגע במרקם החברתי בישראל.

הדעה התפרסמה ב'דעות היום' ב – "ישראל היום", 27.08.2007, עמוד 14.