"האסון מתחיל בארוחת עסקים" מחכה רק לך

מקריא בהשקת אסופת "ערס פואטיקה" בהוצאת גרילה תרבות |
מקריא בהשקת אסופת "ערס פואטיקה" בהוצאת גרילה תרבות

טוב, בשורה אחת טובה לכל מנוי/ות האתר. ספר השירה הרביעי שלי "האסון מתחיל בארוחת עסקים ניתן לרכישה באתר ההוצאה "נהר ספרים". את הספר כתבתי בשלוש שנים האחרונות, כניסיון להיחלץ מהזעם ולהגיע יותר לצד ההומוריסטי של חיינו בקולוניה. את התהליך התחלתי כשהייתי כחוקר באקדמיה והכרתי את צ'יקי ופתחנו את תנועת גרילה תרבות.  עזבתי קצת את הרצינות שאיפיינה את הספר הקודם "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" שיצא גם הוא בהוצאת נהר ספרים. הספר הקודם הפך לספר קולי כחלק מהמהפכה של האי קאסט וגם שירים מתוכו הולחנו. בזכותו נסעתי לסדנת תרגום בברלין ושירי תורגמו באחד מהמאגר הבינלאומיים הגדולים של השירה.

הכרזתי ש"האסון מתחיל בארוחת עסקים" הוא ספר השירה הרביעי והאחרון שלי. ועצוב לי להיפרד ככה מעולם השירה. אבל אני כותב במרץ פרוזה שפורצת בי ומבקשת קהלים חדשים (בשנה הבאה ייראה אור ספר סיפוריי הראשון). את ספר השירה הרביעי ערך היוצר והמוציא לאור ראובן מירן, שעושה עבודת קודש בהוצאת "נהר ספרים" במיוחד בימים אלו שאפילו הוצאות גדולות מתקשות לשרוד.

יצא וראיינו אותי למדור הספרים של "מעמול: אתר הסטודנטים במכללת ספיר" אז תוכלו ליהנות מהתשובות שלי ל-12 שאלות ואולי תעלו על הוייב ותרגישו את השינוי שחל בי. דווקא "האסון מתחיל בארוחת עסקים" פרץ מעצמו, והביא לי הפתעות רבות, הספר למרות התוכן הלא פשוט, בשפה המצחיקה הצליח להביא לעצמו הן מענק יצירה מאקו"ם והן מקרן רבינוביץ לאומנויות בתל אביב. המענקים לספר, יידעו אותי שזה תינוקת לא רגילה. שיר הנושא של הספר כיכב באסופת המחאה שערך המשורר והמבקר אילן ברקוביץ' במדור תרבות וספרות "הארץ". העורך שלי החליט לשים את הדברים שנכתבו במבוא לאסופה על גב הספר:

"רבים מהמשוררים הישראלים המוגדרים 'משוררי מחאה' או 'משוררים חברתיים' אינם באמת כאלה. השירים שנבחרו לאנתולוגיה שלפנינו אין בהם התיימרות לשורר מחאה מעֶמדה מדומה של סבל. הם יודעים כי 'האסון מתחיל בארוחת עסקים', כשם שירו של מתי שמואלוף, שנבחר להוביל את האנתולוגיה הזאת, על שום המוּדעות החשובה שהוא מציג לעצם המעשה: מחאה אמיתית נוצרת כאשר האדם המוחה, במקרה הזה המשורר, מוכן לשלם מחיר אישי על דבריו; כאשר הוא יוצא נגד הזרם. כאשר הוא מסתכן בכתיבת הבלתי מותר, הסמוי מן העין, ומסרב לארוחת העסקים."

[אילן ברקוביץ', "הארץ", תרבות וספרות]

שירה היא כמו בדמינטון

אני חושב שבחודש הבא אעשה השקה ביחד עם מסיבת יום הולדת 41. אבל אני נרתע. אני מפחד מהמילים. מה יקרה לי ולהן כשהן יגלו שהספקתי לתת להן אוויר לנשימה. מה יקרה כשספרי השירה האחרים ירצו עוד אחים ואחיות. אני לא יודע מה יקרה אז. אני מקווה שאשרוד. בכל מקרה משוררים לאחרונה רק מתים, וקשה היה להיפרד מברכה סרי היקרה ז"ל ולפני כן משי אריה מזרחי ז"ל ועוד כותבת ולוחמת רדיקלית תקווה לוי ז"ל שעוד כתבה שירים ב"מאה שנים – מאה יוצרים" שערך סמי שלום שיטרית (ערך במיוחד בכדי להראות מאה שנים של יצירה מזרחית, אבל את הספר כנראה ששרי רז לא קראה).

מה נשאר מהחיים שלנו? בשביל מה אנחנו בכלל חיים אותם? בשביל מה לצאת מהמיטה בבוקר? את השאלות האלו המשוררים על עוניים, ודלותם מתקשים לענות, כשאין בכלל את הבשר הנחוץ לארוחה. אז במקום זה אנחנו דורשים ארוחה ומקווים לקבל. מקווה שתהנו מהספר וניפגש בהשקה, ומי שיכול שיעשה קופי פייסט למסך ותראו אם עמדתי במילה ולא כתבתי עוד ספר שירה. יש לי עוד הרבה מה לומר, אבל בינתיים אעצור פה. מבטיח פוסטים עם טעימות וגם כמה שיותר להקריא משירי הספר החדש באירועים הבאים:

  • 11.6 הכנס הבינלאומי של איגוד הכללי של סופרים בישראל שייערך בכפר מראר
  • 13.6 גרילה תרבות עם להקת להקת
  • 14.6 בהשקת ספרה החדש של נעמה גרשי, ג'וז לוז
  • 18.6 בהשקה הירושלמית לאסופת ערס פואטיקה
  • 19.6 באירוע לזכרה של ברכה סרי בקטמונים בירושלים

צפו בי מקריא את "ישראל" הומאז' לאלן גינזברג ז"ל ב"ערס פואטיקה" מס' 4 בגן העיר

שבוע טוב!

נ.ב. תבדקו את ספרי השירה החדשים של יעקב ביטון ושל לורין מילק. שירה חזקה ביותר!

לאכול את החרא שבישלתם | יובל גלעד ומתי שמואלוף VS. הגזירות של שר האוצר יאיר לפיד ומפלגת "יש עתיד"

cc: wikipedia
"מה חשבתם, שהוא ידאג למעמד הביניים?" | בתמונה: לפיד כג'וקר של באטמן cc: wikipedia

 מאת: יובל גלעד

מגיע לך, עם ישראל, שר האוצר שבחרת בו. חצי מיליון איש או כמה הצביעו לפיד, משיח שקר עם שרירים ושיניים נוצצות, והמתלבטים האחרים בחרו בנט. אז מגיע לכם הקיצוץ בקצבאות הילדים, העלאת מס הכנסה, מיסוי דירה ראשונה, סיגריות, המאות שקלים שנשלם עוד ועוד עד שנטבע. יכולתם להצביע יחימוביץ', מעצבנת ככל שתהיה, אבל לא רציתם. מגיע גם לכם, פעילי המחאה. הייתם צריכים להקים מפלגה, לא לקחת את הפיתרון הקל ולחבור לעבודה. מגיע גם לכם, חרדים, הקיצוץ בקצבאות. לא כי אתם תלמידי ישיבה, זה דווקא חשוב וחתרני – ללמוד בעולם מעשי כמו טנק, אלא כי אתם מצביעים למפלגות שונאות ערבים, שמעדיפות שנתפוצץ כאן כולנו מאשר נתפשר ונחיה יחד. מגיע גם לכם, מצביעי ליכוד, אוהדי בית"ר ירושלים, שונאי ערבים מזוינים שכמותכם, שתחנקו מחוסר כסף עם הביבי שלכם. טור חדש של יובל גלעד.

בחירות דמוקרטיות הן דבר נפלא. כל עם מקבל את מה שמגיע לו. איטליה קיבלה ברלוסקוני בזמנו? איראן קיבלה אחמדינג'אד משך שנים? אז זה הפרצוף שלנו, הפרצוף המדומיין הקולקטיבי שלנו, החיוך רחב השיניים של הקרטיסט בנו של הגזען. המדבר חלקלקות. מלך הפייסבוק. יש לכם "האח הגדול" עם ישראל, נכון? אז אין כסף, מילא. תאכלו עוגות.

הגיע זמן החשבון על הארוחה המגעילה שבישלתם בבחירות. מגיע גם לכם, עובדי קבל"ן שלא מרוויחים אפילו שכר מינימום, אם הצבעתם לפיד-ביבי-בנט. הנתונים לפניכם, גם אם אתם לא משכילים. מה, כל כך קשה להבין שאדם מבוסס בעל קשרים עם טייקונים עובד עליכם בעיניים? שהוא יעדיף לקחת את הסיגריה מפיו של מנקה המרוויח 3300 שח לחודש מאשר את הסיגר מפיו של הטייקון? מה, אתם מטומטמים, עם ישראל הצורך חדשות כפי שאף עם לא צורך? מה חשבתם, שהוא ידאג למעמד הביניים?

חשבתם אולי שיקצץ חמורות בתקציץ הביטחון? אה, טמבלים? אל תייללו לי בפייסבוק של לפיד, עוורים בעקבות משיח שקר. זאת לא מדינה עם חיל אוויר, זה חיל אוויר עם מדינה. עשרה מטוסים פחות וכל התקציב נראה אחרת, או פחות צוללת אחת מגרמניה. אתם אוהבים את צה"ל? רוצים שעובדי קבע יצאו לפנסיה בגיל 45 ויתחילו קריירה שניה? בבקשה, תאכלו את מה שבישלתם. רוצים להעריץ בעלי ג'יפים ולאכול לחם ומים? רוצים את החלום הקפיטליסטי שכל אחד יכול להשיג אם רק יתאמץ, לבנות עצמו מאפס, בעוד השאר נרקבים בשכר מינימום ופחות? יופי, אז החלום נשאר, אבל לפיד יגדיל לכם את המינוס, והבנק את רווחיו.

אתם לא תראו את הילדים שלכם, מצביעי לפיד, כי אתם הולכים לחפש עוד עבודה כדי לממן את החובות של חיי חלום קפיטליסטי. שהמורים יגדלו את הילדים. שהפייסבוק יגדל אותם. אתם חולמים על ג'יפ ומצביעים לפיד. יש עתיד.

הפראיירים האמינו להבטחות של לפיד | מתי שמואלוף

אוי למצביעי יאיר לפיד ויש עתיד. כמה הבטחות התרוקנו מתוכנן עם הגזירות החדשות. וכבר אפשר לראות את התגובה של המצביעים הצובאים על דף הפייסבוק.

זוכרים איך לפיד אמר בוועידה המרכזית של "כלכליסט" ב־2012 כי "הצמיחה במשק הישראלי לא תבוא מהתאגידים או מהוועדים, אלא מהנגר באופקים או מהקוסמטיקאית בעפולה, מנהג המונית בחדרה שרוצה לפתוח מסעדה עם אמא שלו או מיוצאי 8200 שפותחים חברת סטארט־אפ במרתף בראשון לציון?". ובכן, לכאורה מס ההכנסה שיעלה בכל מדרגות המס והעלאת המע"מ באחוז לכאורה יפגעו בכולנו. אך לחזקים הגזירות יכאבו פחות מלמוחלשים. כי לחזקים יש חיסכון, השקעות, פנסיה מכובדת ורשת של קשרים שתגן עליהם, בעוד לחלשים יותר אין את כל רשתות ההגנה. אלו יסבלו הרבה יותר.

זוכרים שלפיד אמר את הדברים הבאים לראיון בערוץ 2: "אף אחד אחר לא מדבר בשם מעמד הביניים הישראלי. הפוליטיקה הישראלית נמצאת במצב המוזר שבו לרוב הציבור בישראל אין ייצוג, ואיש לא ייצג אותו עד שאני באתי"? ובכן, משמעות צעדי המיסוי החדשים, שבהם בחר משרד האוצר, היא קודם כל פגיעה קשה בשכבות הביניים ובשכבות החלשות, לצד פגיעה סמלית בלבד בשכבות החזקות.

לפיד הבטיח "מהפכה בחינוך". אבל הוא זה שעומד מאחורי הגזירות במערכת החינוך, כגון מספר השעות שבהן ילדים בכיתות א'־ב' לומדים מיומנויות יסוד (קריאה, כתיבה וחשבון) בכיתות קטנות של לא יותר מ־20 ילדים – ירד מ־10 ל־5. מועד סיום תהליך יישום יום לימודים ארוך עד השעה 16:00 נדחה מבעוד שנתיים וחצי לבעוד חמש שנים. התוכנית לסבסוד מסגרות הלימוד אחר הצהריים לגילי 9-3 ביישובים הנכללים באשכולות 9-4 הוקפאה.

לפיד דיבר על החשיבות של ההשכלה הגבוהה, אולם אף על פי שח"כ בועז טופורובסקי, לשעבר יו"ר התאחדות הסטודנטים, נבחר לכנסת ה־19, הסטודנטים יגלו שתבוטל נקודת הזיכוי במס שזכאים לה בעלי תארים אקדמיים.

אסור להסתכל רק על מעמד הביניים שאותו הונה יאיר לפיד. על החברה הישראלית להביט על 24% מהישראלים החיים מתחת לקו העוני. לכן אין פלא ששלמה בר, מנכ"ל ביטוח לאומי, התראיין וקבע שבשנים 2013 ו־2014 יתווספו הרבה עניים חדשים למעגל העוני.

בשורה התחתונה, מעמד הביניים רומה. אלו אותם אנשים שהאמינו ביאיר לפיד שהבטיח כי "יש עתיד" וחשבו שהנה הגיע הפתרון ושהם לא יהיו הפראיירים בשיר של הדג נחש: "ונעשה מילואים, נשלם המסים/ונעמוד בפקקים, אותנו לא דופקים/אנחנו בטח לא פראיירים". הם אלו שיתעוררו ויבינו שהם שוב הפראיירים. ואולי ההונאה התחילה עם רשימת אנשי העסקים שהפקידו ערבות למפלגת יש עתיד. ההתחייבות האמיתית של לפיד היתה מכוונת מלכתחילה רק לחזקים ולא למעמד הביניים.

אירועים קרובים:

להתחבר למזרח התיכון דרך המוזיקה | מתי שמואלוף ואופיר טובול

בראיון ל"אל ערבייה" לפני כמה שנים, אמרה הזמרת הישראלית הפופולרית ביותר בעולם הערבי, זהבה בן, כי הייתה מעוניינת לשיר בעולם הערבי בכלל ובביירות ועזה בפרט. אך מערכת הביטחון הישראלית אסרה עליה להכנס לעזה, בשל שלטון החמאס. בראיון מאוחר יותר אמרה שחלומה הוא להופיע בבית האופרה בקהיר, היכן שהופיעה הזמרת הנערצת עליה ביותר, אום כלת'ום. זהבה בן מבטאת בדבריה את הרצון הטבעי של מזרחים רבים בישראל להתחבר לשורשים הערבים של התרבות שבתוכה חיו הוריהם במשך דורות רבים.

המוזיקה המזרחית מבטאת את הגעגוע של כמעט מחצית תושבי ישראל לשמור על המרכיב הערבי בתרבותם. אך מעבר לשאלת המוצא, ההיסטוריה והביוגרפיה, מדובר כאן בשאלת מיקומה של ישראל במזרח התיכון ונוגעת לכל אזרחי המדינה, מזרחים ולא מזרחים. ביום שהמוזיקה הישראלית תתחיל לייצא תרבות ערבית למדינות השכנות, קרובות כרחוקות, היא תוכל להגדיל את הצלחותיה ולהכפיל ואף לשלש את מכירותיה. התרבות המזרחית, הים-תיכונית, יכולה בקלות לקפוץ מעל המחסום ולהביא קהלים חדשים. כבר כיום אנחנו יודעים על רבים במדינות השכנות שמכירים ואוהבים שירים של אייל גולן וזמרים אחרים, בטח ובטח בשטחי הרשות הפלסטינית, שם קהל רב מעודכן במוזיקה מזרחית-ישראלית חדשה. יותר קל יהיה למכור מוזיקה מזרחית במשרק (האיזור הגיאוגרפי מאיראן ועד מצרים) ובמגרב (ממרוקו ועד מצרים) במקביל לייצוא התרבותי לארה"ב ולאירופה. ושימו לב גם שלא מעט מההצלחות באירופה היו של להקות וזמרים ששמרו על הצליל הערבי, כדוגמת עופרה חזה ועוד.

מאור אדרי מחדש את "יאללה יאללה" של הזמר הסורי וואפיק חביב. ב- 2012 יצא השיר של חביב, לפני חודש של אדרי:

למוזיקה ולתרבות ישנו גם תפקיד נוסף. במידה ונוכל לייצא את התרבות המזרחית למדינות ערב, סביר להניח שתרד רמת המתח, האיבה והשנאה כנגד ישראל. הגוש הערבי לא ייראה את ישראל כשארית קולוניאלית אירופאית, שבאה להתנחל באדמה הפלסטינית. הם יבינו שלמעלה ממיליון יהודים הגיעו ממדינות ערב והם שמרו במידה כזאת או אחרת על המרכיב הערבי בזהות שלהם, שבא לידי ביטוי עד לימים אלה במוזיקה ובתרבות.

החברה הישראלית כיום לא רואה את מקומה בין ביירות, עמאן וקהיר. אבל מי שיקשיב ללא מעט מהביצועים של הזמרים המובילים בישראל כיום (רק לאחרונה שרית חדד, עומר אדם, מאור אדרי ואחרים) יגלה כי הם מבצעים כעניין שבשגרה גירסאות כיסוי בעברית למוזיקה ערבית. יש כיום תרבות ישראלית עכשווית שמתכתבת בפועל עם תרבות ערבית עכשווית, אך לא מדברים על כך. יש קשר שתיקה סביב הנושא. זהבה בן מספיק אמיצה לומר שחלומה הגדול הוא להופיע באולם שבו הופיעה אום כולת'ום בקהיר, אך זהבה בן אינה נוסטלגית. היא מעודכנת ורוצה כמו יוצרים אחרים לעדכן את יצירתה וליצור דבר חדש שמתכתב עם הסביבה שמשפיעה ומושפעת ממנה. וזאת הסיבה שהאלבום של ביצועי השירים של אום כולת'ום (זהבה בן שרה בערבית) של זהבה בן הגיע לעולם הערבי (למרות החרם) וכך גם לגבי האלבומים בערבית של עופר לוי, שרית חדד, שריף. גם אלבומים של זמרות כמו יסמין לוי, שמצליחה מאוד בטורקיה, או ריטה עם אלבומה בפרסית שהגיע בין היתר לאיראן, או הזמרים המרוקאים-ישראלים, עושים עבודה מדהימה בפתיחות מוזיקלית בישראל ומחוצה לה.

פארס קארם הלבנוני, וואי לי – שיר מ – 2009 שלפני חודשיים יצא בישראל בביצוע עומר אדם:

השינוי המיוחל לא יבוא רק מהכיוון היהודי. זכייתה של לינה מחול, ערביה נוצרית מהעיר עכו, במקום הראשון בעונה השנייה של "The Voice" הוא אירוע חשוב מאוד. פרופ' יוסי יונה רואה בניצחון שלה את הרצון של הערבים להשתלב בתרבות הישראלית ואת המקום שנותנים בתרבות היהודית לתרבות ערבית. גם זכייתה של נסרין קדרי בעונה השניה של "אייל גולן קורא לך", לה קראה שירה אוחיון "מהפכה בשידור חי" עשתה צעד גדול לכיוון הזה. החיים המשותפים שלנו אינם רק שליליים ומלאים בגזענות ואיבה, אלא מבשרים התפתחות תרבותית חדשה-ישנה למרות שנים של קיפאון מדיני ותרבותי שנכפה עלינו מלמעלה. ישראל תמצא את מקומה במזרח התיכון דווקא מתוך הצמיחה של תרבות יהודית-ערבית (כדוגמת זהבה בן) והערבית-יהודית (כדוגמת לינה מחול ונסרין קדרי). וההצלחה של התרבות המעורבת החדשה תביא שגשוג לישראל.

נסרין קדרי ועופר ניסים בגירסת מועדונים ל"סוואח" של עבדאל חלים חאפז המצרי:

נפילים על פני הארץ | אולה אדורט רלווג

נפילים על פני הארץ, אולה אדורט רלווג, הוצאת הקיבוץ המאוחד, צפון: סדרה בעריכת רמי סערי, תרגמה מאנגלית: יהודית בן-צבי הלר, 2012, 336 עמוד.

סיפורם של מהגרים בערבות דקוטה במאה ה-18 מלמד על מאבק על-זמני בטבע ובתרבות. ביקורת על הספר "נפילים על פני הארץ" – אולה אדורט רלווג

בחיפוש אחר עצמם

סיפורם של מהגרים בערבות דקוטה במאה 18-ה מלמד על מאבק על-זמני בטבע ובתרבות. ההיסטוריה של המאה 20-ה היא התחקות אחר תהליך הגירה בלתי פוסק. התזוזה על גבי כדור הארץ היתה מאסיבית ולוותה בתקוות גדולות ובאכזבות כבירות.

הסופר הנורבגי אולה אדורט רלווג, שהיגר בעצמו לארה"ב וכתב בעשורים הראשונים של המאה ,20-ה הניח את קורותיו, באופן טבעי, בתוך עלילת ספר המסע שלו. בעוד רלווג התגורר ברוב ימי חייו במינסוטה, הוא כתב על המדינה השכנה דקוטה. הרחקת העדות היא כלי ספרותי ידוע, אך בספרו ניכרת הקירבה הממשית שלו לחוויות הגיבורים.

בתוך תהליך ההגירה לאמריקה נוסדה אומה חדשה. המהגרים יכלו להשאיר באירופה ובאסיה את העולם הישן ולהתמזג לגמרי בעולם החדש, אך העבר נישא איתם אל ההווה. המאבק על הטריטוריה החברתית אינו רק נבנה מתוך מפגש בין המהגרים והילידים, כי אם בין המהגרים לבין עצמם.

"נפילים על פני הארץ" מגולל את סיפורם של בני הזוג פר הנסה וברט, זוג שהוא חלק מקהילת מהגרים נורבגים בערבות דקוטה בסוף המאה.18-ה הרומן מתחיל בחיפוש של בני הזוג אחר משפחה נוספת שהתמקמה בדקוטה. בני הזוג כמעט הולכים לאיבוד, עד שהם מגלים את הדרך הנכונה. כמו כן, רלווג שותל אלמנטים רבים של אימה בכתיבתו, "רק דבר אחד חש בוודאות: דרכו אינה הדרך הנכונה. אילולא כן, היה כבר נתקל בסימנים שהותירו רעיו במקומות שחנו בהם. מציאת הנתיב, ובהקדם, נעשתה עתה מבחינתו עניין של חיים ומוות. חתיכת נסיעה ארורה עד לאוקיינוס השקט, העגלות לא יחזיקו מעמד זמן כה רב! המצב הצטייר בבירור כעניין של חיים ומוות. הצידה הלכה ואזלה, ועכשיו היה הכל תלוי בידידו הוותיק הנס אולסה."

האיומים על הגיבורים מגיעים מבחוץ – מצד האינדיאנים, תנאי השטח הקשים, עונות השנה, מכת הארבה. אך גם נפש הגיבורים מעורערת, כמו הדיכאון שנופל על ברט. …"אחר הצהריים ביום שהארבה נחת בלי הרף על קירות הבית, נזכרה אשתי שכמה מבגדי התינוק תלויים בחוץ לייבוש.היא מייד יצאה, אבל על החבל לא נותרו אלא קרעי סחבות. בו ברגע נתקפה דיבוק ורצה הביתה ביללות כמטורפת: 'השטן בא לקחת את בגדיך"…ככל שהעלילה מתקדמת אפשר לחוש במתח הבין-מיני אצל הזוגות השונים בקהילת המהגרים. הזרות שאיתה הם מתמודדים אינה רק פיזית וחומרית. עם זאת, המתח הטרגי ברומן לא נוסק לכדי חוויה פרוזאית. הקטסטרופה שנדמתה כמתקרבת לקראת סופו, חולפת ולא מותירה משקעים.

מעניין לראות כיצד יתקבל "נפילים על פני הארץ" בקרב הקהל הישראלי, שמכיר הליכים של הגירה. אחד הרגעים הקשים של התנועה הציונית אירע כשרוב יהודי מזרח אירופה ורוסיה היגרו למערב ולא הגיעו לארץ ישראל. כך נוצר ה"אף על פי כן" המפורסם שנחקק בתודעת העלייה השנייה.

הביקורת התפרסמה לראשונה בתרבות וספרות – ישראל היום, 2-11-2012


אני עירקי פיג'מה / איך בין אן איראקער-פיזשאמע

 

 

מעוטר בתמונות מאמנותו של מולה בן-חיים. עיצוב גרפי: אלכסנדר גנלין.

 

 

"בחלל הפה צומחות לי עוד שנים בשביל ללעוס את הרגע הזה"

המשך קריאת הפוסט "אני עירקי פיג'מה / איך בין אן איראקער-פיזשאמע"

חוק ההסדרים חכם על חלשים: מי מכשיל את העניים?

חוק ההסדרים, כחלק מתקציב 2008, הוא הכלי העיקרי אשר באמצעותו מבקשים באוצר לדחות, לעקב ואף להקפיא יוזמות חברתיות רבות. החוק מתוכנן להיות מאושר עוד לפני פתיחת מושב החורף הקרוב.

חוק ההסדרים, התקבל בשנת 1985, על ידי אדריכלי המהפך הכלכלי – פרס, מודעי וניסים. אלו השתמשו בתקנות לשעת חירום על מנת להעבירו בכנסת. החוק במהותו הוא לא דמוקרטי. מצד אחד, הוא מבטל מלאכת חקיקה ארוכת שנים (למשל, חוק הדיור הציבורי 1998; חוק חינוך חינם לגיל הרך מגיל 3 1984). הוא גם מעכב חוקים (למשל, דחיית יישום התוספת לשכר המינימום לינואר 2009; דחיית תוכנית למס הכנסה שלילי לשנת 2009; דחיית תחילת יישום סעיף 21 א' לחוק חברות כוח-האדם לשנת 2011). מצד שני, החוק מאשֵר סעיפים ללא צורך באישור פרטני בכנסת (למשל, הסעיף שלפיו יינתן פטור משירות צבאי לכל אברך בן 23 שיש לו לפחות שני ילדים).

פרשנים טוענים כי, שר האוצר רוני בר-און התיישר עם מנהיגות פקידי האוצר בחסות שנתן למתכונת הישנה של חוק ההסדרים ולמכבסת המילים שהוא מייצר. בינתיים, אולמרט ובר-און מתעקשים שתקציב 2008, הכולל את חוק ההסדרים, הוא תקציב חברתי. בר-און אף ציין כי: "לחברי הכנסת יעמדו כמעט שלושה חודשים כדי ללבן את הסוגיות ב"חוק ההסדרים." אף על פי כן, חוק ההסדרים הצליח להעמיד מולו קבוצות שונות של מתנגדים. היועץ המשפטי לממשלה מבקש לצמצם את היקף החוק ודורש הוצאת סעיפים רבים ממנו. חברת הכנסת שלי יחימוביץ' מכנה את חוק ההסדרים "מחטף" ומאיימת לעתור לבג"ץ כנגדו. ההסתדרות מתנגדת לדחייה בשלוש שנים נוספות של ההטבות בתנאי העסקת עובדי כוח-אדם ומשרד האוצר נעתר למו"מ בנקודה זו והזמין את עופר עיני למו"מ. ציבור הנכים מתכוון למחות על הפגיעה הצפוייה כתוצאה מהחוק. עיקר הפגיעה, לטענתם, הינה בזכויות בסיסיות של עשרות אלפי נכים כלליים, נכי פוליו וגזזת ונכי עבודה. קבוצת "עבודה שחורה" במפלגת העבודה הבטיחה להילחם בשר הרווחה יצחק הרצוג בכוונתו להפריט, כחלק מחוק ההסדרים, את מעונות החוסים. ח"כ קולט אביטל, אמרה כי תנסה לבטל חלק מהסעיפים: "התקציב כפי שהוא מצטייר בסעיפי חוק ההסדרים הוא אנטי חברתי בעליל. הוא כולל גזירות שרק מעמיקות את הפערים, ולראשונה גם סעיפים המטילים מיסים על עקרות בית."

אחת מהטענות של מתנגדי החוק, מצביעה על כך כי השרים לא קוראים ולא עושים בו שימוש מושכל. אישור חוק ההסדרים מהווה בעצם הסכמה שותקת לא רק לסעיפיו, אלא לתפיסה הכוללת כי אסור לחרוג מהשארת גידול התקציב בשיעור של 1.7% בלבד. ובכך אין בעצם שום דרך להגדיל את הסכום הכולל של התקציבים החברתיים, אלא להסכים, כמעט בצורה עיוורת, למדיניות האנטי-חברתית של חוק ההסדרים ותקציב 2008. תקציב הביטחון, מאידך, נהנה מעמד עליון ביחס לתקציבים החברתיים. לתקציב הביטחון אין את מגבלת ה-1.7%. מצב לא תקין זה מוביל לקיפאון ושחיקה בשאלות חברתיות אקוטיות ופוגע במרקם החברתי בישראל.

הדעה התפרסמה ב'דעות היום' ב – "ישראל היום", 27.08.2007, עמוד 14.