מלאך יהודי בשמי ברלין החשוכה: רשימות של גולה עיראקי

ברלין ותל אביב. האחת היא חברה חדשה שלי והשנייה היא חברה ישנה שלי. רשימות ממלאך יהודי בשמי ברלין

להתחבר למזרח התיכון דרך המוזיקה | מתי שמואלוף ואופיר טובול

בראיון ל"אל ערבייה" לפני כמה שנים, אמרה הזמרת הישראלית הפופולרית ביותר בעולם הערבי, זהבה בן, כי הייתה מעוניינת לשיר בעולם הערבי בכלל ובביירות ועזה בפרט. אך מערכת הביטחון הישראלית אסרה עליה להכנס לעזה, בשל שלטון החמאס. בראיון מאוחר יותר אמרה שחלומה הוא להופיע בבית האופרה בקהיר, היכן שהופיעה הזמרת הנערצת עליה ביותר, אום כלת'ום. זהבה בן מבטאת בדבריה את הרצון הטבעי של מזרחים רבים בישראל להתחבר לשורשים הערבים של התרבות שבתוכה חיו הוריהם במשך דורות רבים. המוזיקה המזרחית מבטאת את הגעגוע של כמעט מחצית תושבי ישראל לשמור על המרכיב הערבי בתרבותם. אך מעבר לשאלת המוצא, ההיסטוריה והביוגרפיה, מדובר כאן בשאלת מיקומה של ישראל במזרח התיכון ונוגעת לכל אזרחי המדינה, מזרחים ולא מזרחים. ביום שהמוזיקה הישראלית תתחיל לייצא תרבות ערבית למדינות השכנות, קרובות כרחוקות, היא תוכל להגדיל את הצלחותיה ולהכפיל ואף לשלש את מכירותיה. התרבות המזרחית, הים-תיכונית, יכולה בקלות לקפוץ מעל המחסום ולהביא קהלים חדשים. כבר כיום אנחנו יודעים על רבים במדינות השכנות שמכירים ואוהבים שירים של אייל גולן וזמרים אחרים, בטח ובטח בשטחי הרשות הפלסטינית, שם קהל רב מעודכן במוזיקה מזרחית-ישראלית חדשה. יותר קל יהיה למכור מוזיקה מזרחית במשרק (האיזור הגיאוגרפי מאיראן ועד מצרים) ובמגרב (ממרוקו ועד מצרים) במקביל לייצוא התרבותי לארה"ב ולאירופה. ושימו לב גם שלא מעט מההצלחות באירופה היו של להקות וזמרים ששמרו על הצליל הערבי, כדוגמת עופרה חזה ועוד.

צדק: למנות מזרחי לבית המשפט העליון

הוועדה לבחירת שופטים היתה אמורה לבחור השבוע שופטים חדשים לבית המשפט העליון. אך אין בשמות המוצעים שום שופט מזרחי. האם זו לא פגיעה בעקרון השוויון החוקתי? האם כך לא משאירים ציבור שלם מנוכר?

המסע שלי לשירה המזרחית

זהו ספר ראשון מסוגו, המבקש להתחקות אחר עקרונות הפואטיקה של השירה המזרחית. במקום המושגים השגורים "זהות" "הגירה", "מחאה", הוא מציע פרספקטיבה חדשנית והגדרה חדשה לשירה המזרחית, כשירה שממוקמת "בין לבין": בין קוי הדיכוטומיה המגדירים יהודים וערבים, שמאל וימין, עשירים ועניים, נשים וגברים – על קוי התפר של ההוויה הישראלית המורכבת ורבת הפנים.

זהות, מִגזור והפוליטי ביצירתו של יורם בלומנקרנץ

הממסד טבע את רעיון המִגזוּר של החברה על־מנת לייצר שוֹנוּת והבדֵל ובתוך כך ליצור חלוקת משאבים סימבולית וממשית לקבוצות שונות בישראל. בתוך־כך, העם הפלסטיני ממושטר תחת הקטגוריה "המגזר הערבי". מגזר זה מוצב תמיד מול ה"מגזר היהודי" ומהווה שם נרדף למגזר שקוף וחסר־צורה. בנוסף, משמש ה"מגזר היהודי" כשם־קוד להאחדה של הנרטיב המזרחי והאשכנזי כאילו היו מגזר אחד, תוך כדי ביטול השונות והבדלי הזיכרון הקולקטיבי של שתי הקבוצות. גם המגזר הערבי, שמופלה בשל לאומיותו, וגם המגזר המזרחי שמופלה בשל האתניות שלו, אינם מבקשים להיות "מגזרים". ההפך הוא הנכון: הן מזרחים והן פלסטינים מבקשים לממש את זכויותיהם האזרחיות, החברתיות והפוליטיות הכלולות בעצם השתתפותם הפוליטית בטריטוריה הפוליטית המכונה מדינת־ישראל.

יום שתבל הרתה והפילה בו : סיפורים עיראקיים

סמיר נקאש (1938-2004) גדול הסופרים היהודים העיראקיים

ארומה של גזענות: צבע עור, קפיטליזם, מגדר והיררכיה אתנית

על גזענות וקפיטליזם

הגבר המיזרחי בקולנוע הישראלי: התבוננות בשלושה סרטים

הקולנוע הישראלי יוצר ומכונן את הגבר המזרחי בישראל. הוא מציב את הגבר המזרחי במשבצת המשרתת את בניית ושימור המיתוסים ההגמוניים של החברה בישראל. הגבר המזרחי קודם כל מוצב אל מול הגבר האשכנזי. הגבר האשכנזי הוא חלק ממחנה השמאל "הנאור". הגבר המזרחי יכונן כחלק מה"ימין" הפרימיטיבי ("הכלה הסורית"). בדרך כלל תפקיד השמאל האשכנזי יהיה להושיט יד לשלום לדמות הגבר הפלסטיני ואילו דמות הגבר המזרחי יהיה זה שיפריע למהלך השלום. [i] כך המציאות הקולנועית והדרך בה אנו מכוננים את דמות הגבר המזרחי תשפיע בעצם על המציאות בה המזרחים מודרים משיח השלום החיצוני עם הפלסטינים ושאר מדינות ערב ואת הדיבידנדים לשיח זה יקבל הגבר האשכנזי. לעיתים הגבר המזרחי יהיה נוכח והגבר האשכנזי יהיה "שקוף" משום שהוא חלק מקטגורית "הלובן" שלא זקוקה להנכחה בתרבות הישראלית, בעוד שהיא גוזרת קופונים על זכויות היתר שלה (למשל בסרט "ג'יימס בארץ הקודש").