משוררות נגד האח הגדול: מחאה נגד המאגר הביומטרי

משוררות נגד האח הגדול

למה לסופר עמוס עוז לא מגיע פרס נובל לספרות?

בתוך השמחה וההישג שסופר ישראלי מגיע למספר המצומצם של סופרים מוכשרים בעולם עולה גם התהיה מה הקשר בין זכייה אפשרית של עמוס לבין שאלות מוסריות. בתוך שאלות אלו בחירת ועדת פרס הנובל בסופר כעמוס עוז מתבררת כבעייתית. זאת משום שלספרות ישנה אחריות חברתית, ציבורית ואתית לייצג אוכלוסיות בצורה לא סטריאוטיפית ולהכיר במלוא תרבותם.

טבעות שבתאי: ביקור בגלקסייה של זבאלד

התחלתי את הקריאה בספר "טבעות שבתאי" בריחוק ובזרות. על הספר הייתה מדבקה זהובה שאי אפשר היה להסירה מהספר ועליו נכתב "סדרה לספרות יפה: ספר המאה". מאחורי הספר היו רסיסי ביקורות תלושות מהקשרן אשר לא אמרו כלום חוץ: "מהמם ומוזר …" (ניו יורק טיימס), "אניגמטי, אובססיבי, מהפנט" (בוסטון רויוויו). התקציר של הספר היה גם הוא ריק מתוכן "ספר הפרוזה השלישי שלו המתורגם לעברית, הוא מסע פילוסופי ופיוטי בלתי נשכח … שנהפך בהדרגה למסע בנבכי ההיסטוריה והיצירה האנושית" (גב הספר). דברים אלו ניתן לכתוב על כל ספר כמעט. מיד שאלתי את עצמי איזה משמעות פוליטית, חברתית הוסתרה בדרך בה "הוצג" הספר לעיניי ומדוע.

זבאלד סופר גרמני שעבר להתגורר באנגליה נוגע בהכחשה של התרבות הגרמנית את האכזריות הטמונה בתוך התהוות "התרבות". זבאלד משתמש בטבע כמטפורה להדגים כיצד רעיונות "נודדים" ויוצרים שינוי. כך לקראת סוף הספר מופיע תצלום שבו המחבר נשען על ארז הלבנון בדיצ'נגהאם, אותו עץ אמור להיכלות בשל וירוס ומחלות שהתפשטו באמצעות חיפושיות: "במהירות פשטו הווירוסים בשורשיהן של שדרות שלמות וגרמו להצרת הנימים ועקב כך לקמילת העצים עד מהרה. החיפושיות המעופפות שהפיצו את המחלה איתרו אפילו את העצים המבודדים עד האחרון בהם" (עמ' 250). אותם עצים נכחדו בגלל הופעת ההוריקן בחופי אנגליה בשנת 1987.

מיהם האויב והידיד של כתב העת "בינתיים"

כתב-העת הירושלמי לא נכנע לאירוניה המאפיינת לא מעט מהיצירה התל-אביבית, והוא מחיל פריזמה רומנטית על יצירתו. אך זו רומנטיקה תלושה וחסרת אחיזה במציאות החברתית וקרעיה ניכרים בטקסט. כקוראים, אנו נדרשים לייצר הקשר רחב ברמות שונות לטקסט.

הספר "לגמרי קוף": קונפליקט מתורגם

דני וויליאמס, עו"ד מנוכר ומצליח בלונדון, פוגש את ג'ורדי, חבר ילדות וסטלן מצפון אירלנד, המבקש למצוא אצלו מקלט. ג'ורדי מגלם את העבר הצפון האירלנדי המוכחש שלו הכולל בעיות חברתיות של תסכול וסמים, דיכוי מעמדי ולאומי. באמצעות מגלה דני את תהליך האסימילציה האלים שהוא עבר בחברה הלונדונית.

לוויתנים מהיבשה: על הספר "כחול"

"הכחול" עוקב אחרי חיי ליליאן ואֵד וילדיהם, בתעלת טוֹרי בניו-זילנד בשנת 1938. הבחירה בתאריך ובמקום אינה מקרית. הבחינה היא גם תיאולוגית וגם פוליטית. מקאלם מנסה לבחון את רגע שלפני בוא מלחמת העולם השנייה. העיירה של מקאלם מתפקדת כסוג של גן עדן, כלכלה אוטרקית שבו לכאורה האוכל הגדל, הבקר, הציד מספקים את הצרכים לקהילה. כך היא יכולה לדמיין לרגע את החברה האנושית ברגע שלפני הפיכחון המר של עליית הפאשיזם ומלחמת עולם נוספת.

סופר-פארמר: על הספר "הרים מעבר להרים"

ספרו של טרייסי קידר מתחקה אחר סיפור החיים של הרופא, החוקר והפעיל החברתי פול פארמר שהקדיש את חייו לעבודה לשיפור תנאי החיים בהאיטי. פארמר בוגר הרווארד, שהצליח תוך כדי סיום הדוקטורט להקים תחנת בריאות בקאנז' שהיה אחד האזורים הנידחים ביותר בהאיטי. מאותו רגע ואילך פארמר התחייב לטיפול כולל באוכלוסיות המוחלשות של האיטי תוך כדי פיתוח של משנה חברתית רחבה לטווח פעולה ארוך.

באביב של גדג' (שיר)

מוזיקה היא חוויה חברתית וחוויה דתית. החיבור שלי עם להקת אלג'יר החל לאחר שהם כבר התפרקו. שמעתי את האלבום "מנועים קדימה" (2004) ונפתחה לפני חוויה מסוג אחר. חוויה שהיא גם דתית וגם מוזיקלית. לקראת שני שלישים של האלבום נכנס רפאל הלוי הפייטן של היישוב תלמי אליהו בדרום הארץ (בו גדלו חברי הלהקה) ואביב מבקש ממנו בדיאלוגיות בתוך השיר שנכתב על-פי תפילת "סדר העבודה" : "הייתי רוצה להגיד תפילה / להתכוון בכוונה שלמה / אבל אני רוצה את הסוף ולא את ההתחלה / אני רוצה לראות את המוות בא / אני רוצה לראות אותו בא אלי / אני מבקש את מות יקירי / אני מבקש את מות ידידי / אני מבקש את מות אהובי / אמא יקרה ליבי מדמם לראות אותך חולה / אני מבקש את המוות בך / וגם אני מבקש את השבר המוחלט ולא את החלקי / אני מבקש את השבר הסופי / שבר האלוהי, השבר המלכותי" (להקת אלג'יר, האלבום "מנועים קדימה", מתוך השיר "ירח מזל עקרב", מילים ולחן: אביב גדג).

רפאל הלוי פייט ביחד עם הלהקה אשר ביקשה לכתוב תפילה משלה. לא תפילה על השלמות. אלא דווקא תפילה על השבר הנורא. הלהקה הפכה את התפילה ואת השבר לסימנים של הפואטיקה המוזיקלית שלה. היא הביטה באדמה, בסוף, רק כדי להגיע לשמים ולהתחלה.
את השיר הבא כתבתי לאחר שחזרתי מהופעה של אביב גדג' ולהקתו והוא יופיע בספר השירה השלישי "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" שיתפרסם השנה (2009) בהוצאת נהר-ספרים.

כשלים בחשיבה הישראלית

מלחמת לבנון השנייה בעיצומה וכבר חוזרים למחשבה הניאו-קולוניאלית של יישוב חיילים בתוך רצועת ביטחון על שטח לבנון. החיילים, כך מוסרים לנו כוחות הביטחון, המייעצים לממשלה, יגנו על האפשרות שלוחמי ההתנגדות משורות החיזב אללה ישובו לדרום לבנון.

על העשוקים וכנס בעלי ההון

בנימין נתניהו, שר האוצר, מתכנן לקצץ עוד מיליארדים מתקציבי הממשלה בכחלק מהמדיניות הניאו-ליברלית של ממשלתו הימנית. זה לא מפריע לו ולשאר פקידי האוצר, להמשיך ולדבר בז'רגון של מתקנים חברתיים. מי שקורא את תקצירי ההמלצות שפורסמו לקראת הכנס, נתקל במילים כמו "צמצום האבטלה" "לקראת רפורמה בחינוך" ועוד נושאי הרצאות, שמשכיחות את האשמה הרובצת על הממשלה הנוכחית וקודמתה בכלל ועל פקידי האוצר בפרט.