למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים

 

 

עטיפה קידמית

למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים, מתי שמואלוף, שירים 2007-2010, הוצאת נהר ספרים, ינואר 2010. להזמנת הספר: נהר ספרים ת.ד. 162   בנימינה   30550   טל'  6288724 04 nahar@bezeqint.net / הספר בסטימצקי, בצומת ספרים  ישנה גם המהדורה של האיקאסט – לחצו כאן.

 

חברוּת מסוג חדש

הוּא חָבֵר שֶׁל כָּל הָעוֹרְכוֹת

שֶׁל כָּל הָעִתּוֹנָאִים

שֶׁל כָּל הַסּוֹפְרִים, וַאֲפִלּוּ שֶׁל כַּמָּה אָמָּנִים מֶרְכָּזִיִּים

שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל מוּזִיקָאִים, עוֹבֵד בְּאַחַת הַהוֹצָאוֹת,

יוֹשֵׁב לִכְתֹּב, סוֹגֵר אֶת הַטֶּלֶפוֹן, פּוֹתֵחַ, סוֹגֵר, פּוֹתֵחַ, סוֹגֵר

וּמְאַיֵּם לְהִתְאַבֵּד בְּאֶס-אֶמ-אֶסִּים

מַחְלִיט לְהִתְקַשֵּׁר אֵלַי

וְלֹא יוֹדֵעַ שֶׁמְּשׁוֹרֵר מִתְאַבֵּד כִּמְעַט בְּכָל שִׁיר וְשִׁיר

אֲנִי לֹא עוֹנֶה לוֹ, רַק מַקְשִׁיב,

אַתָּה חָבֵר שֶׁלִּי, הוּא שׁוֹאֵל

כֵּן, אֲנִי מֵשִׁיב לַמְרוֹת שֶׁלֹּא רָאִיתִי אוֹתוֹ כְּבָר חֲצִי שָׁנָה

אָז מַה מַּשְׁמָעוּת הַחַיִּים, הוּא שׁוֹאֵל

***

אבי

1.

אָבִי לָבוּשׁ בַּכִּשָּׁלוֹן

אֲדָמָה צוֹמַחַת מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל אָבִי

הַפְּרִיחָה מֵעַל קִבְרוֹ אוֹמֶרֶת לִי שֶׁהוּא כְּבָר לֹא אֲדָמָה

אֲנִי נוֹגֵעַ בּוֹ וְאֵינִי שָׂבֵעַ.

2.

כְּשֶׁאַבָּא מֵת

הִתְחַלְּקוּ הַמִּשְׁפָּחוֹת לִשְׁנַיִם

אַחַת רָצְתָה רֹאשׁ לְלֹא שֵׂעָר וּבַיִת לְלֹא בַּיִת

וְהַשְּׁנִיָּה רָצְתָה דַּף לְלֹא עֵט וְעָתִיד לְלֹא עָבָר

כָּתַבְתִּי אֶת מָה "שֶׁלֹּא עַכְשָׁו"

וּמֵרַרְתִּי קַדִּישׁ עַל הַיְּצוּר

שֶׁנּוֹלַד.

3.

מְנַסֶּה לְהַשְׁאִיר הִזָּכְרוּת בְּרֶחֶם אָבִי

בְּהֵעָדְרוֹ נֶעֱדַרְתִּי אֲדָמָה אֲטוּמָה שֶׁל סַעֲרוֹת נֶפֶשׁ

חֻרְשַׁת יַבָּשׁוֹת שֶׁנִּכְרְתָה

הַבֵּיצִיּוֹת שֶׁלּוֹ חִסְּרוּ אִמָּאַדֶּמֶת

בַּמַּחְזוֹר הֲלֹא פּוֹסֵק שֶׁל שֵׁרוּתוֹ

הוּא בָּנָה מִשְׁפַּחַת גַּרְעִינֵי אֲבַטִּיחַ מְלוּחִים

מִלֶּגוֹ.

מִפְרַשׂ נִפְקָדוּתִי נוֹכֵחַ בָּרוּחַ הַנִּנְשֶׁפֶת מִתּוֹךְ זוּגוֹת עֵינָיו

אֲשֶׁר מְשִׁיטוֹת קֶמַח בְּיָם לְלֹא

תּוֹרָה.

***

מכוני השיטור של האות ז'

גֶּבֶר יְלוּד אִשָּׁה לֹא מַכִּיר שְׂפָתֶיהָ

עֵת חֲבוּרוֹת חַבּוּרוֹת מִתְאַרְגְּנוֹת

אֶקְזוֹטִיקָה טְרַנְסְגַבְרִית שֶׁל נִקּוּד מְזֻיָּן

בַּבֶּטֶן יַלְדָּה מְדַבֶּרֶת.

***

שלכת גיוס של אהבה

בַּקְבּוּקֵי הַגֶּשֶׁם לֹא מִתְמַלְּאִים

אֵין

שִׁכָּרוֹן שֶׁל אֵימָה

אֹהַב אוֹתְךָ בַּמַּחְבּוֹאִים

עַד יוֹם הִוָּלְדִי

אַבָּא הָיָה לוֹקֵחַ אוֹתִי לַצָּבָא

וְרַק אָז הָיִינוּ מְדַבְּרִים

אָז דַּבֵּר אִתִּי גַּם

בַּצָּבָא

***

השקות

  • הספר בתל-אביב ביחד עם היוצר שלמה בר והמשורר ארז ביטון, לבונטין7, 12.2.2010, יום שישי, 14:00, סדרת "שירה פלוס". טלפון לבונטין: 03-5605084
  • 27.4 ב"ש – במועדון עשן הזמן ביחד עם עדי עסיס, אלמוג בהר, מרואן מח'ול וחגית גרוסמן

ההשקה בשיריוטיוב:

  1. דברי פתיחה
  2. "חברוּת מסוג חדש"
  3. השיר "והכבד את ליבו"
  4. השיר "אבי המת"
  5. שלמה בר ואילן בן עמי מבצעים את שירה של אסתר ראב "ברוך שעשני אישה
  6. שלמה בר ואילן בן עמי מבצעים שלושה שירים תימניים
  7. שלמה בר ואילן בן עמי מבצעים שלושה שירים תימניים – המשך
  8. המשורר ארז ביטון בדברים על הספר "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים"
  9. המשורר ארז ביטון מקריא משיריו "פיגומים", "בשעה של שקיעה", "בבקרים של חורף".
  10. שלמה בר עולה על הבמה ומבצע ביחד עם אילן בן עמי את "חתונה מרוקאית"
  11. השיר "בזמן הישענות"
  12. השיר "האנברקס של הפה" – קינה לדודי מחלֵבּ ז"ל"
  13. השיר "אי אפשר שלא לסרב"
  14. השיר "העוני בשר מבשרך"
  15. השיר "האביב של גדג'"
  16. השיר "נוסע ברכבת מלאה רוחות"
  17. השיר "הנה מתארגנת שירה"
  18. מקריא את "בשעה של שקיעה" של ארז ביטון מתוך "תִּמְבִּיסֶרְת – ציפור מרוקאית"
  19. השיר "אסור לאבד כלום, אפילו אם הדבר איבד את עצמו" מתוך "מגמד הצלקות"
  20. השיר "אבי"
  21. השיר "אולי"
  22. השיר "בורא פרידות ואהבות"
  23. מבצע את השיר "בלדת השלדים" מאת אלן גינזברג ביחד עם שלמה בר, אילן בן עמי
  24. שלמה בר ואילן בן עמי בבמה
  25. השיר "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים"

שירים מתוך הספר:

  • השירים: "בכפר שלם הרוס ובגירוש יפו", "נוסע ברכבת מלאה רוחות", "השיניים שלך שחורות", "מאבד רצון בבוקר", "הסירו את אלוהי הניכר אשר בתוככם", "אל תמרוט גבות שחורות", התפרסמו באתר "טקסט"
  • "עדיין כלואים" – בוטלג שמואלופי שלא נכנס בסוף לספר, והתפרסם בבימת העם: גלריית פועלים לאמנות ושירה ב-YNET
  • "בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל", בוטלג שמואלופי, התפרסם בפינת התרבות של אתר קדמה
  • השיר "פיוט" בליווי מאמר בנושא התפרסמו באתר "הזמנה לפיוט"

על הספר:

  • מתארח אצל קובי אייל, רדיו קול יזרעל, 3.5.2010
  • פרופ' לב חקק, סקירת ספרות בארה"ב, 8.2.2011

2013

2017

שירה: "לֹא הָיָה מֵעוֹלָם בַּיִת בַּשִּׁירָה"

2015-12-06 12.22.45

לֹא הָיָה מֵעוֹלָם בַּיִת בַּשִּׁירָה

"לֹא הָיְתָה מְדִינָה בְּגַן עֵדֶן

לֹא הָיָה מֵעוֹלָם מִזְרָח וּמַעֲרָב

לֹא גֹּרַשְׁנוּ, לֹא הוּבַסְנוּ"

 

הַגַּבּוֹת הַשְּׁחֹרוֹת זָזוֹת מִצַּד לְצָד

כּוֹס הַקָּפֶה הַשָּׁחֹר עִם הֶל רוֹעֶד

בָּרַכֶּבֶת בְּהֶרְמָן פְּלָאטְז

אוּבָּאן, אוּ- זִיבֵּן, תַּחֲנָה אַחַת

גֶּשֶׁם לֹא פּוֹסֵק

וְאַהֲבָה עֵירֹמָה, מִתְקָרֶבֶת בַּזָּרוֹת

לַהִתְגַּלּוּת

כִּי

גָּלִינוּ

וְנֶאֱמַר שִׁירָה

וְנַכְשִׁיר דֶּרֶךְ לָצֵאת מִמִּצְרַיִם

כְּשֶׁיֵצְאוּ הַכּוֹכָבִים

לְמַעֲנֵךְ

2015-12-06 12.23.05-2

 

שָׁר לָךְ אוֹת

 

"הָיִיתִי מָכוּר לַמֶּלַח הַזֶּה שֶׁל הַיָּם הַתִּיכוֹן

נוֹלַדְתִּי בְּבַּגְדָּד שֶׁל מַעְלָה

בִּזְבַּזְתִּי קְלָפִים שֶׁל אֲהָבוֹת

הִתְגַּיַּסְתִּי לַסִּיּוּטִים שֶׁל מֶּמְשָׁלוֹת"

 

אִם אָהֲבָה הִיא דָּאֲגָה

אִם קְדוֹשָׁה הִיא גָּלוּת

אִם גַּן עֵדֶן הוּא בּוּשָׁה

אִם אֵין קְמָטִים שֶׁמְּבִיאִים שַׁלְוָה

אִם נִקְשַׁרְנוּ בְּחֵטְא

אִם שָׁכַחְנוּ אֶת הַמִּקְלֶדֶת שֶׁפַּעַם הָיְתָה פָּשׁוּט עֵט

אִם לֹא שָׁלְחוּ כֹּחַ סִיּוּעַ לִשְׁכוּנוֹתֵינוּ

אִם אַף אַחֵד לֹא כָּתַב אֶת קוֹרוֹתֵינוּ

אִם דּוֹר רוֹדֵף דּוֹר

וְהַחֶשְׁבּוֹן נִשְׁאַר פָּתוּחַ

אִם הִתְעוֹרַרְתִּי בַּבֹּקֶר יוֹמוּלֶדֶת בּוֹכֶה

אִם אֵצֶל סָבְתָא אֲנִי מוֹצֵא מַחֲסֶה

אָז תֵּדְעִי שֶׁנִּשְׁלַחְת אֵלַי מִלְּמַטָּה

גְּאֻלָּה גֵּיהִנֹּמִית בַּחֲשֵׁכָה

אָנוּ לֹא נִמָּשַׁח לַתַּרְבּוּת שֶׁל מַעֲלָה

בֵּיתֵנוּ יִהְיֶה מֵעֵבֶר לַתְּהוֹם הַמִּצְוָה,

שָׁם נִמְצָא אוּלַי סִירָה עִם פְּרוּטָה, לַחֲצוֹת

בַּחֲזָרָה אֶל הָאוֹת.

 

2015-12-06 12.23.00

 

מְפַחֵד שֶׁלֹּא אַצְלִיחַ לְהִכָּשֵׁל

 

בַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ נוֹתַרְתִּי מֵאָחוֹר

מְחַפֵּשׂ מִלִּים לְתָאֵר אָבְדָן

אוֹתִיּוֹת, לְהִפָּרֵד מִכָּל הָרֵיקָנוּת

שֶׁהֵבֵאתָ אֶל פִּי בַּתְּפִלָּה

שֶׁתְּסַיֵּם סֵפֶר בְּהֵעָלְמוּתִי

שֶׁכְּרִיכָה תַּצְחִיק

שֶׁלַּעַג יַעֲרֹךְ

בְּרֵכַת קַיִץ רַעֲשָׁנִית בַּדְּמָמָה, שִׂמְחַת יְלָדִים בִּשְׁרִיקַת פְּצָצָה

אִמָּהוֹת הִתְרוֹקְנוּ מֵרֶחֶם

שִׁירָה מִקָּהָל

קָהָל מִשִׁירָה

אֵין טָעַם לְדַבֵּר עִבְרִית

לְלֹא שְׁחִיָּה בִּתְפִלָּת אֱמוּנָה שֶׁיֵּשׁ תַּכְלִית לְעַנְנֵי הַקֶּרַח, בְּסּוֹף מַעֲרֶכֶת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל אִמִּי, כְּשֶׁהִיא מְכִינָה

אוֹתִי לִקְרַאת בּוֹאִי, כְּאָרוּס

עִם אֲרוּסָתִי, גָּלוּת, שֶׁעוֹדְדָה הַצְלָחָה

לַהֲפֹךְ לַכִּשָּׁלוֹן

לִכְתֹּב עִבְרִית

מִחוּץ לְאֵיבָרֶיהָ הַמְּתוּקִים.

 

מתי שמואלוף הינו סופר, ומשורר. השירים הם מתוך ספר שירה שישי בכתובים. ספר השירה החמישי שלו "פרידה בברלין" פורסם בהוצאת בוקסילה בפורמט דיגיטלי בלבד. ספר הסיפורים הראשון שלו, "מקלחת של חושך וסיפורים נוספים" ראה אור בהוצאת זמורה ביתן, בעריכת פרופ' יגאל שוורץ ותמר ביאליק. 

עסקית לוחצת: יובל אביבי במגזין "מנטוק" של גלובס על "האסון מתחיל בארוחת העסקים"

GLOBES2013SHEMOELOF

נראה שמתי שמואלוף נמצא בעימות פנימי: הוא אינטלקטואל ישראלי שבסיס האם שלו כאן, אבל נקודת המוצא שלו מחייבת אותו להעביר ביקורת נוקבת על מה שמתרחש בבסיס האם הזה. "עזרו לי להגיע חזרה לשורה מבלי לוותר על גלות הפאנק", הוא כותב באחד השירים של "האסון מתחיל בארוחת העסקים", ספר השירים החדש שלו.

"השורה", של הלח"י, שאמנם ממנה ישחרר רק המוות אבל לא כולם התקבלו אליה גם בחייהם; ושורת השיר, שגם היא הייתה ועודנה נחלתם של בני עדה מסויימת, לרוב. ושתי השורות האלה, ששמואלוף נמשך-נדחה אליהן, מסרבות לקבל את העולם החדש. העולם הפוסט-פאנקי של שמואלוף, שהוא מורכב וביקורתי ודורש הכול – גם להיות ציוני וגם לא להיות גזען.
השירה של שמואלוף כועסת, רדופה, דורשת שינוי, אבל היא גם רחומה וכואבת. בניגוד לרדיקלים אחרים, שחלקם רק נהנים לראות את העולם נשרף, המקום המיוחד של שמואלוף, התווך שבו הוא מצוי, מאפשר לו למתוח ביקורת גם על המהפכה חסרת הזהירות, שאחריה "האבן התרוקנה מנוזלי גוף המילה". מה שווה מהפכה, אם אי אפשר לכתוב אחריה שירה, לא?

יובל אביבי במגזין "מנטוק" של גלובס על "האסון מתחיל בארוחת העסקים"

35898119-145*

עזיבתי לברלין יצאה מהארון עם הכתבה של רועי צ'יקי ארד על פעילי מחאה מרכזיים שיוצאים לזמן מה ממעגל ההתנגדות למשטר. השתתפתי הן ב"ערב חדש" ביחד עם רחל עזריה, חברת מועצת ירושלים וגם ביום למחרת ב"אורלי וגיא" ביחד עם דפני ליף. תוכלו גם להאזין לתוכנית הרדיו של תמי מולד חיו ב"רדיו כל השלום", בראיון מלא עם דפני ליף.

 

המאה העשרים ואחת מלחמות של הלב

המאה העשרים ואחת מלחמות של הלב

מְדַבְּרִים וְשׁוּב
הַגּוּף שׁוֹתֵק
יָרֵחַ, שֶׁמֶשׁ וְיָם שֶׁל המֵאָה העֶשְׂרִים וְאַחַת
מִלְחָמוֹת שֶׁל הַלֵּב

מָה אוֹמְרִים כְּשֶׁבּוֹכִים
שִׁירָה שֶׁל סוֹד חָדָשׁ
מַה מְּבִינוֹת הַמִּלִּים
כְּשֶׁהַגּוּף לֹא יוֹדֵעַ לְהַקְלִיד

וְקָבַעְנוּ לִפְתֹּר אֶת הַנְּשָׁמָה מֵהַגּוּף
לִפְטֹר אֶת הַשִּׁירָה מֵהַפְּרוֹזָה
הַפּוֹלִיטִיקָה אַף פַּעַם לֹא תִּכַּנֵּס לַמִּטָּה
חִבּוּק שֶׁל לַיְלָה הוּא הַנֶּשֶׁק הָאֲמִתִּי שֶׁל צִבְאוֹתַי

מַסֵּכַת אֲהָבוֹת עִם בּוֹרֵאת עוֹלַם
אֵיפֹה הַנְּבִיאָה שֶׁתִּקַּח אוֹתָנוּ לָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת
אֶת הָאַכְזָבוֹת, נְאַפֵּר בַּמַּאֲפֵרָה, מָרַדְנוּ בַּמְּחָאָה שֶׁנִּגְמְרָה
בַּקַּיִץ, וְהָאֹהָלִים לֹא הִסְפִּיקוּ לֶאֱחֹז בַּגָּעְגּוּעַ

אֵין וְלֹא תִּהְיֶה מִלָּה שֶׁתִּתְפֹּס אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה
הַלַּיְלָה הַזֶּה לֹא מַצְלִיחַ לְהִכָּלֵא בְּגַחְלִילִית חַתְרָנִית
אֵיךְ עוֹצְרִים וּלְאָן מַמְשִׁיכִים
מֵעֵבֶר לִנְהַר הַשִּׁכְחָה שֶׁל הַגּוּף

גַּעְגּוּעַ נִפְתָּח בְּמָסָךְ מְתַעְתֵּעַ
גֶּשֶׁם רוּחַ סְעָרָה עוֹלִים וּמְפָרְקִים חוֹמוֹת שֶׁל פְּרֵדָה מִתְמוֹטְטוֹת
בְּתְּשׁוּקָה, כִּי אֲנַחְנוּ שַׁיָּכִים לַחֶסֶד וְלַגְּאֻלָּה
אֲבָל מַה זֶה מְשַׁנֶּה לָאֱמֶת, לַצַּעַר וְלָרַחֲמִים

נָמוּת מִדֵּי יוֹם בַּמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת
מִלְחָמוֹת שֶׁל הַלֵּב
וְלֹא נִכָּנֵס לְגַן עֵדֶן שֶׁל מִלָּה
הַגּוּף לְעוֹלָם לֹא בּוֹדֵד וְלֹא שָׂבֵעַ.

שיר מגאללאמאני

כִּשָּׁלוֹן שֶׁל שִׁיר מֶגָלוֹמָאנִי
כִּשָּׁלוֹן שֶׁל בַּיִת בְּלִי money

כִּשְׁלוֹן מְשׁוֹרְרוֹת בַּגִּיל אַרְבָּעִים
כִּשְׁלוֹן מְנַקְּדִים פְרִילַנְסִים

כִּשָּׁלוֹן שֶׁל שִׁיר לְלֹא טוּר בְּעִתּוֹן
כִּשָּׁלוֹן שֶׁל אוּנִיבֶרְסִיטָה לְלֹא כַּפְתּוֹר ON

כִּשָּׁלוֹן שֶׁל אֲגֻדַּת סוֹפְרִים לְלֹא זַיִן
כִּשָּׁלוֹן שֶׁל יְצִירָתִיּוּת בְּלִי זַיִן בָּעַיִן

כִּשָּׁלוֹן שֶׁל סֵפֶר שֶׁלֹּא נִגְמַר בְּחַיָּה אוֹהֶבֶת
כִּשָּׁלוֹן שֶׁל זִהוּם שָׂפָה לְלֹא נִקָּיוֹן וְעוֹזֶרֶת

כִּשָּׁלוֹן שֶׁל שִׁיר לְלֹא תַּשְׁלוּם
כִּשְׁלוֹן מַשְׂכֹּרֶת בְּלִי תְּלוּשׁ, כְּלוּם, שׁוּם, מְאוּם, וּבֵּטַח שֶׁלֹּא לְעָשֵׁן חוּם
כִּשְּׁלוֹן שִירָת חוֹמָה וְשֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל
כִּשְּׁלוֹן פְּלִיטֵי שִׁירַת מִלְחָמָה וְשֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל, וְשֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל, וְשֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל

כִּשְׁלוֹן יָרֵחַ שָׂבֵעַ שִּׁירָה הַנָּעָה בְּעֲצַלְתַּיִם
כִּשְׁלוֹן שֶׁמֶשׁ אוֹתִיּוֹת, הַנּוֹקֶמֶת שִׁבְעָתַיִם

כִּשָּׁלוֹן תְּחִלַּת שִׁירַת הַמֵּאָה ה-19, ה-20, ה-21
כִּשָּׁלוֹן כָּסוּף שֶׁל קֹהֶלֶת מְסֻמָּם, בַּבְּרֵכָה נִשְׁמַט

אחרי שיר

לס.ב.

טִירוֹת, קִירוֹת מִתְמוֹטְטִים, דְּמוּת גַּבְרִית, אוֹ נָשִׁית מַקְדִּימָה וּמְדַרְדֶּרֶת אוֹתִי בִּנְתִיב בְּרִיחָה שֶׁלֹּא נִגְמַר בְּמִּלָּה
מִבְחַן בַּיִת שֶׁלֹּא מֻשְׁלָם, וּמוֹרָה שֶׁלֹּא נוֹתֶנֶת לְהַמְשִׁיךְ לִכְתֹּב, צִבּוּר מְאַיֵּם שֶׁרוֹדֵף אַחֲרָי וּמְחַפֵּשׂ תְּשׁוּבָה, בְּעִקְּבוֹת דֵּעָה שֶׁפִּרְסַמְתִּי בְּעִתּוֹן

הַמַּשְׁמָעוּת הַפּוֹאֶטִית לֹא בְּרוּרָה
שָׁלֹשׁ חֲמִשִּׁים וְשֶׁבַע בַּבֹּקֶר
נְקֻדַּת חֵן סַרְטָנִי, מְהַבְהֶבֶת לִי
בָּאֹזֶן
בְּדִיקַת אֵיְדְס שֶׁאַף פַּעַם לֹא הֻשְׁלְמָה
לוֹחֶשֶׁת לִי בָּאֹזֶן שֶׁטָּעִיתִי בַּיְּחָסִים
וְלֹא סְתָם הִגַּעְתִּי כָּל כָּךְ קָרוֹב לְחוֹפֵי הַפְּרִידָה מֵהַגּוּף וְהַחֲגִיגָה שֶׁל הַשָּׁעָה הַאֲפֵלָה שֶׁל נֶּפֶשׁ אֻמְלָלָה

מָשִׁיחַ עוֹד חֲצִי שָׁעָה, הֵידָד לָiphone שֶׁמַּחְבִּיא מִמֶּנִּי אֶת הַמִּלִּים
כְּשֶׁאֲנִי צוֹהֵל וְנָסוֹג לְתוֹךְ מִרְדָּף בִּלְתִּי פּוֹסֵק אַחַר הַיַּצִּיבוּת וְהַקִּיר שֶׁבּוֹ אֲנִי מִתְדַּרְדֵּר אֲבָנִים מִתְמוֹטְטוֹת עַל גַּבֵּי: טַחַב סַהֲרוּרִי, אוּלַי אֵזוֹב בּוֹגְדָנִי, וִירֹקֶת לֹא מַבְטִיחָה.
"אָנוּ נוֹפְלִים עַל צֵלַע הַר, שֶׁעוֹד תִּפֹּל עָלֵינוּ" אֲנִי זוֹעֵק לָחָלוּץ שֶׁרָץ לְפָנַי, אֲבָל הוּא לֹא מַקְשִׁיב וּמֵעוֹלָם לֹא
רָאִיתִי אֶת פָּנָיו, שֶׁבְּוַדַּאי נִלְקְחוּ מִתּוֹךְ זִכָּרוֹן שֶׁלִּי עַל טִיּוּל בְּרִיחָה מִצְּבָא הַהֲגָנָה שֶׁל ארה"ב, בְּיַחַד עִם חֲבֵר בֵּית חָרָא תִּיכוֹן שֶׁהִצְטַיֵּן בַּהַנְדָּסָה.
הִשִּׁיר אַף פַּעַם לֹא מִסְתַּיֵּם בְּפְּרוֹזָה עִם עֲלִילָה וְגִבּוֹר. אַתָּה נוֹתָר מַבִּיט בַּמִּשְׁטָר,

כְּמוֹ שֶׁאַתָּה קוֹרֵא אֶת הַשִּׁיר, שֶׁכּוֹתֵב אוֹתְךָ. זֶהוּ מַבָּט אָרֹךְ שֶׁיָּדוֹ הָאַחַת בַּנֶּצַח וְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה מְפֻיַּחַת בְּתוֹךְ אֲרוֹן חַשְׁמַל מִשְׂרֶפֶת שָׂפָה בַּת אֶלֶף שָׁנָה, וְרַגְלֶיךָ מִתְחַלְּקוֹת עַל מַיִם שֶׁהֵם נוֹזְלִי מִטַּת סֶקְס הַקְרָאָה שֶׁל spoken וְרֹאשְׁךָ הַקָּטוּעַ הוּא פַּעֲמוֹן הַכְּנִיסָה לְמִשְׁחֶטֶת הַשִּׁירָה.

אַל תְּנַסֶּה לִבְרֹחַ מִיְּכֹלֶת הַנִּסּוּחַ שֶׁל הַשְּׁרִיצָה הַבִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת שֶׁל הַכְּתִיבָה בַּגּ'וּנְגְל הַקָּדוֹשׁ; אַל תְּנַסֶּה לַחְזֹר לְתוֹךְ הָרֶוַח שֶׁבֵּין הָאוֹתִיּוֹת, הַקַּעֲקוּעַ שֶׁמֻּטְבָּע בַּזוֹמְבִּי , וְהַחֵלֶק הַיָרֹק שֶׁגָּדַל בְּתוֹךְ מַחְזוֹר הַדָּם שֶׁל הַשִּׁירִים
הַקְּבוּרִים; עַמוֹד בְּתוֹךְ הַשִּׁיר, wait מֵאָה שָׁנָה, הַבֵּט לְחֹפֶשׁ מֶּטָפוֹרוֹת כּוֹכָבִים וְאַל תַּשְׁרִיץ יְלָדִים לְתוֹךְ הַזְּוָעָה הַשִּׁירִית הַזֹּאת, אִם אֵין לָהֶם לְהָבִים מְשֻׁנָּנִים שֶׁל מִשְׁקְפֵי קְרִיאָה וְהַפְסָקוֹת בִּלְתִּי נִגְמָרוֹת שֶׁל בְּדִידוּת עֲנִיָּה.

מתי שמואלוף, משורר, עורך ועיתונאי. משתייך למשפחת "גרילה תרבות". פרסם עד כה שלושה ספרי שירה (האחרון שבהם "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" פורסם בשנת 2010, בהוצאת נהר ספרים) וערך אסופות שונות. לקראת ספר שירה רביעי בהוצאת נהר ספרים (2012), "האסון מתחיל בארוחת עסקים" (שם זמני) ועובד על ספר פרוזה ראשון.

התפרסמו לראשונה בספרים ואינט

בואו:

כל התמונות הן של פרידה קאלו: Frida Kahlo – CC: ויקיפדיה
1. Frida Kahlo, Self-portrait with Thorn Necklace and Hummingbird, Nikolas Muray Collection, Harry Ransom Center, The University of Texas at Austin[1]
2. Frida Kahlo, The Suicide of Dorothy Hale, 1939, Oil on masonite, 60.4 × 48.6 cm. – The Phoenix Art Museum, Phoenix, Arizona, USA
3. Florence Welch of Florence and The Machine was inspired and titled a song after a painting by Frida Kahlo, What The Water Gave Me.

עזה I

השיר "עזה I" מתוך הספר "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" (הוצאת נהר ספרים, 2010). השיר נכלל במחזור של חמישה שירים המוקדשים להסרת המצור מעל עזה, לשחרור הכיבוש של 67 ו 48 ולחיים דו לאומיים של ישראל ופלסטין.

עזה I
====

עזה יא ג'מילה (יפה)
עזה יא מסעודה (מאושרת)
עזה יא חמאמה (יונה)
עזה יא עזיזה (יקרה)
עזה יא לולו (פנינה)
עזה יא ג'והר (יהלום)

המילה עוד תחזור לאיתנה.

 

*

ממפעל הפיס התקבלה השבוע הודעה כי אגף התרבות מגבש פרס שירה חדש, מקביל לפרס ספיר לפרוזה. במהלך החודשים הקרובים עתיד האגף לנסח את מתכונת הפרס, התקנון והסכום שיוענק למשוררים. המשורר מתי שמואלוף, השותף במאבק המשוררים והמשוררות, פרסם בחודש מרץ השנה, עם התנערותו של מפעל הפיס מהתמיכה בשירה, מאמר חריף על הנחיצות של כינון פרס שכזה, וגורמים בענף סבורים כי מאמר זה, בצירוף הפעילות הנרחבת של הקבוצה, תרמו להחלטת מפעל הפיס לחזור ולתמוך בשירה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4242370,00.html

רגע מפתח בדיון על הריכוזיות

By f_shields
By f_shields

ראש המועצה הלאומית לכלכלה יוג'ין קנדל גיבש הצעת החלטה ממשלתית על בסיס המלצות ועדת הריכוזיות. בראש ועדת הרכוזיות עמד חיים שני, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר. כזכור, ועדת הריכוזיות המליצה, בין השאר, להפריד אחזקות ריאליות מפיננסיות על בסיס רף שנקבע, לאסור מבנה פירמידלי מעבר לשלוש דרגות, להגביל מתן אשראי של גופים מוסדיים ללווים גדולים ובעיקר למנוע ריכוזיות כלל משקית בעיקר בתחומי תשתיות. ההמלצות נועדו, בין השאר, למנוע מגופים גדולים להפעיל מנופי לחץ על הממשלה, לשמור על יציבות הפיננסית ולתת רוח גבית לתחרות במשק.

המחאה הצליחה, באמצעות התמיכה של כלי התקשורת, להכניס את שאלת הריכוזיות לסדר היום החברתי, כלכלי ופוליטי בישראל. הריכוזיות הפכה לכלי מרכזי לבחינת המשק. ח"כ שלי יחימוביץ' דורשת, למשל, למנוע את הריכוזיות בתחום ראיית החשבון בבנקים. זאת בכדי שתוחל חובת רוטציה על רואי החשבון בבנקים, כמו זאת שנעשית בחברות ממשלתיות. כך אפשר למנוע את ריכוזיות הביקורת בגופים פיננסים מרכזיים, ולמנוע כשל שוק. לאחרונה למדנו כי הסיכון המרכזי של מערכת הבנקאית הישראלית היא ריכוזיות האשראי. דו"ח חדש של קרן המטבע הבינלאומית בחן את עמידות המערכת הבנקאית בתרחישי קיצון שונים. בדו"ח נכתב כי בתרחיש של קריסת קבוצת הלווים הגדולה ביותר, הנזק הצפוי למערכת הבנקאות הוא מחיקה של כ-8.5%-12.6% מהון הליבה של הבנקים – כלומר הפסד צפוי למערכת הבנקאות בהיקף של כ-6-9 מיליארד שקל.

הביקורת על פעילות הועדה מגיעה מכמה כיוונים, ועם הגעת המסקנות לכנסת כדאי מאוד להקשיב להם. במסגרת המלצות ועדת הריכוזיות הוציא המפקח על הביטוח במשרד האוצר, עודד שריג, הנחיות חדשות לגבי ריכוזיות ההשקעה של הגופים המוסדיים. המפקח קבע כי מעתה כל קופת גמל (או קרן פנסיה, או פוליסת ביטוח מנהלים) תוכל להשקיע עד 5% מנכסיה בחברה בודדת, עד 10% מנכסיה בקבוצת חברות (פירמידה) ועד 40% מנכסיה בחמש הקבוצות הגדולות. לפחות חבר אחד בוועדת הריכוזיות הסתייג מההמלצות שעדיין לא פותרות את בעיית ריכוזיות ההשקעה (כך גדל הסיכון להפסדים בחיסכון הפנסיוני). גם שיוויונית ההקצאה לאשראי לחברות קטנות נפגעת. שהרי החברות הגדולות יכולות לממן את עצמן באמצעות עיסקאות שליטה (ממונפות) הממומנות על ידי אשראי משוק ההון.

ועדת הריכוזיות, טוען החוקר נדב אוריין פאר, היא ממשיכת דרכה הישירה של ועדת בכר. פרטיה של התכנית ליצירת שוק הון "חופשי, "יעיל", ו"משוכלל", אמנם עודכנו לעשור החברתי, אך החזון הוא אותו חזון. העיסקה הנוכחית בין המדינה לבין המוסדיים כבולה בשיח הקפיטליסטי ואינה מביטה מעבר אליו. המדינה מייצבת את המוסדיים באמצעות אגרות חוב מיועדות ולא רק שמתמרצת השקעה בהם דרך דיני המס, אלא מחייבת אותה ממש לשכירים במשק. האוצר מסייע למוסדיים למחזר אג"ח קונצרני בסך עשרות מיליארדי שקלים, אך ההשקעה המוסדית מתנהלת עם מעט מאוד תוכן חברתי ודמוקרטי. זהו רגע מפתח בדיון על הריכוזיות שניתן לתעל בצורה יצירתית גם בכדי לסייע לציבור ולא רק להגן עליו מכשלי שוק.

*

אני מתרגש מאוד לקרוא את הביקורת של אילן ברקוביץ' על השיר הנושא של הספר האחרון שלי "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים". מקווה שהמדינה תביא לנו בשורות טובות יותר.

*

נסיעתי לברלין בחדשות הספרות של טמקא

*

הפוסט על אמנות ומחאה התפרסם גם באתר המחאה הראשי

*

אתמול התארחתי בתוכנית של ערן סבאג "חיים של אחרים" וחגגנו את ה-V DAY – ניצחון בעלות הברית על הנאצים. בתוכנית קראתי את שיריו של ברטולד ברכט מתוך "גלות המשוררים". תוכלו להאזין לתוכנית כאן > בתמונה: ערן סבאג, המפיקה ענבר מאור ואנוכי באולפן גל"צ

צילום: שאולי
צילום: שאולי

אסור ומותר לקפוץ לכביש: לכבוד שלושים וחמש שנים ל"והילד הזה הוא אני"

Swab-aton   By Mykl Roventine
בניגוד לספרי ילדים שהם יומרניים ביומרנותם, הספר מתחיל בשפה מינורית | Swab-aton By Mykl Roventine

סדרת ספריו של יהודה אטלס "והילד הזה הוא אני" חוגגת 35 שנה, ולכבוד המאורע כתבתי מספר דברים לאתר "YNET". אני מקווה שהם יצליחו להבהיר כיצד הרגשתי ברגע הראשון בו נתקלתי בספר וכיצד הוא השפיע על חיי.  

"הילד הזה הוא אני" של יהודה אטלס הוא ספר נדיר באיכותו וקודם כל בשל היותו עדכני גם היום אחרי שלושים וחמש שנה. אבל מה נותן רוח גבית לעדכניות שלו. בקריאות חוזרות ונשנות אני שואל את עצמי, מה הופך יהלום שכזה ליהלום? מה היא עבודת הליטוש הספרותית שנותנת בו את רמת הצלילות, זוהרו ומבהיקותו? והשאלה הגדולה הנוספת, כיצד הוא מתעלם מחליפות הזמן באלגנטיות עדינה שכל כך.

הספר נותן תחושה של אני, שמוכן לקבל את חסרונותיו ופגמיו ולא מתחמק מאחריות על מעשיו. הוא אינו עושה זאת עם אשמה, אלא דווקא מציין בקלות, מרחפת כמעט מעל פני האוויר, את טעותו. דווקא פגמי התקשורת עם כל המערכות החברתיות סביבנו הם שמביאים לתחושת אני יציבה ושלמה. כאן חשוב לציין ברמת הנרטיב, שדווקא ההכלה של הפגם, מביאה דווקא לליטוש היפה מכל.

cc: flickr | Indian kids  By Ben Sutherland
שמעו את מרכיב הסכנה: ילד שנכנס למקום חשוף, מתקרב לתוך כביש | cc: flickr | Indian kids By Ben Sutherland

במקום לפענח את הטראומה שלנו, אנו לומדים לחיות עימה

"סתם קופסה חלודה

שמונחת באמצע הכביש,

אפילו אני עובר על-ידה

בלי להרגיש –

משהו עוצר לי ת'רגלים

אחרי כמה פסיעות,

ואני חוזר אחורה

בשביל לבעוט" (פתיחת הספר)

בניגוד לספרי ילדים שהם יומרניים ביומרנותם, הספר מתחיל בשפה מינורית, ומצביע על קופסא דוממת שזרוקה בכביש. שמעו את מרכיב הסכנה: ילד שנכנס למקום חשוף, מתקרב לתוך כביש, אבל הסכנה לא באה ממכוניות שנוסעות לשני הכיוונים. הילד אינו מפחד לגעת בקופסא החלודה ולבעוט, אבל הוא לא פותח אותה. כאן אני שמח לצטט את מורי סלבוי זיז'ק :המטרה האולטימטיבית של הפסיכואנליזה אינה עשיית שלום דרך וידוי של הטראומה, אלא קבלת העובדה שחיינו כוללים גרעין טראומטי ללא יכולת תיקון. יש בנו משהו שלא יכול להשתחרר – לעולם. הקופסא החלודה, שהיא מיטונימית לילד,זקוקה לניעור, אבל לא לפתיחה. הסקרנות היא בתנועה אל מול הקופסא, בתוך המקום החשוף, ולא בפתיחתה.

המחשבה הפוסטמודרנית הצנועה והחכמה הזאת מלווה את הספר והיא גם שאולי תרמה להתקבלותו הרחבה בקרב הדורות החדשים שבאו לאחריו.

הדברים התפרסמו בקצרה בכתבה של יותם שווימר בYNET תרבות וספרות

*

ממליץ לקרוא את עיניים רעבות: ארבעה שירי חופש ועוד אחד ועוד: מאסף שירה מיוחד לחג הפסח, תשע"ב – של אילן ברקוביץ'

*

התוכנית על מחתרת מזג האויר עלתה לאי קאסט – הקשיבו לקבוצה שביקשה להפיל את המשטר האמריקאי

*